# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/63/5/

וזה בחינת מה שאין הדינים נזקקין כי אם לשוה פרוטה (בבא מציעא נה.), כי איתא שם במאמר הנ"ל על דברי רבותינו ז"ל: 'אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס'. שפרוטה הוא בחינת מלאך דפריטא שפותיו, בחינת 'אמונה־תפלה' וכו', עין שם. ועל־כן עקר שעור גזלה הוא שוה פרוטה (שם), כי צריכין לעשות משא־ומתן באמונה - 'באמונה' דיקא, דהינו שיזהר מאד שלא יגזל את חברו, כי עקר האמונה תלויה בממון, דהינו כשמשברין תאות ממון זה עקר האמונה בשלמות, כמו שכתב רבנו ז"ל שם במאמר 'צוית צדק עדתיך ואמונה מאד' (סימן כ"ג), ואמונה הוא בחינת 'תפלה', בחינת פרוטה הנ"ל.

ועל־כן שעור גזלה שהוא תאות ממון, פגם האמונה, הוא שוה פרוטה. ועל־כן עקר ישיבת הדינים הוא בשביל שוה פרוטה, כי ישיבת הדינים הוא בשביל לברר המשפט אמת שהוא בחינת תקון התפלה, שהיא בחינת אמונה כנ"ל, כדי להוציא הפרוטה, שהוא בחינת 'אמונה־תפלה' מיד עושקו, שרוצה לפגם באמונה על־ידי תאות ממון, כנ"ל.

ועל־כן צריכין לתן צדקה קדם התפלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא י.), כי הצדקה הוא בחינת שבירת תאות ממון, כמו שכתב רבנו ז"ל במאמר המתחיל: 'להמשיך השגחה שלמה' וכו', (סימן י"ג). וכשמשברין תאות ממון אזי נשלם האמונה כנ"ל, שזהו עקר תקון התפלה שהוא בחינת אמונה כנ"ל. ועל־כן שעור צדקה הוא גם־כן פרוטה, בחינת פרוטה הנ"ל, שהוא בחינת 'אמונה־תפלה', כנ"ל: