# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/63/6/

וזה בחינת שני עדים שיש להם נאמנות, והם מבררין האמת מי משני הבעלי דינים טוען אמת, כמו שכתוב (דברים יט, טו): "על־פי שנים עדים יקום דבר".

וזה בחינת סוד העבור שנמסר לבית־דין לעבר שנים ולקבע חדשים והם מעברין את אדר, ומוסיפין חדש על השנים־עשר חדשים, ונעשית השנה לפעמים בת שלש עשרה חדש, כדי להשוות שנות החמה עם חדשי הלבנה, כדי שיהיו השלש רגלים בזמנן, כמו שכתוב (דברים טז, א): "שמור את חדש האביב" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה כא.).

כי מבאר במאמר 'תהמת יכסימו' הנ"ל, שהאמת הוא עקר תקון התפלה, שעל־ידי־זה רואין הפתחים לצאת מתוך החשך הגדול והקלפות המסבבין את האדם בשעת התפלה, שאי אפשר להתפלל מחמת זה. ואין תקנה לזה כי אם על־ידי האמת, שצריך האדם להתחזק ולהתאמץ בכל עז להוציא הדבור מפיו באמת, באיזה בחינה שהוא, אפלו אם אינו יכול להתפלל כלל, על כל פנים יאמר הדבור מפיו באמת, בפשיטות גמור רק שיהיה באמת, ואזי הדבור האמת יאיר לו לצאת מתוך החשך, ויוכל להתפלל היטב וכו', כמו שמבאר שם.

ואיתא שם שהאמת יש בו שני בחינות, כי יש שדבורם הוא אמת גמור לאמתו, ואז אמירתם הוא בחינת 'אבן טוב' שמאיר בעצמו וכו', ויש שאמירתם הוא אמת, אבל אינו אמת ברור כל־כך, ואזי דבורם הוא בחינת חלון, דהינו שאחר יכול להאיר בו. כי החלוק שבין אבן טוב לחלון הוא, כי החלון אין לו אור בעצמו אלא דרך שם נכנס האור, אבל כשאין אור - אין מאיר, אבל אבן טוב אפלו כשאין אור מבחוץ הוא מאיר בעצמו. כן יש בני־אדם שדבורם האמת הוא בחינת חלון, ואין כח להאיר להם בעצמם, רק יכולים לקבל האור. ויש שדבורם האמת נעשה אבן טוב ומאיר בעצמו וכו', עין שם במאמר הנ"ל, ובסימן קי"ב, ששם כפול גם־כן ענין זה על פסוק "צהר תעשה לתבה" בתוספת באור קצת. והכל לפי גדל האמת וכו', כי עקר השתוקקות של השם־יתברך אינו אלא אל האמת וכו'.

וצריך כל אדם לקשר את תפלתו לצדיק הדור, והצדיק יודע לכון השערים ולהעלות כל תפלה ותפלה לשער השיך, כי כל צדיק וצדיק הוא בחינת 'משה־משיח' וכו', ומשיח הוא כלול כל התפלות וכו', כי יש שנים־עשר שבטים כנגד שנים־עשר מזלות, וכל שבט ושבט יש לו נסחא מיחדת, ויש לו שער מיחד לכנס דרך שם תפלתו, וכל שבט מעורר בתפלתו כח מזלו שבשנים־עשר מזלות, והמזל מאיר למטה ומגדל הצמח וכו', וזה בחינת קשין מזונותיו כקריעת ים סוף וקשה זווגו וכו' (פסחים קיט.), כי הים־סוף נקרע לשנים־עשר קרעים כנגד שנים־עשר שבטים וכו'. וזה פרוש "שמרו עדתיו וחק נתן למו" (תהלים צט, ז), 'עדות' זה תפלה, כמו שכתוב (תהלים קכב, ד): "שבטי יה עדות וכו', להודות לשם ה'" וכו'. כי בתפלה אנו מעידין על אחדותו. וכפי התפלה כן זוכה לפרנסה ולמצא זווגו וכו', עין שם כל זה היטב: