# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/63/7/

וזה בחינת סוד העבור, שמעברין את השנה כדי להשוות הלבנה עם החמה, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה, כדי שיהיה אור הלבנה כאור החמה, כי עקר אור המאיר של החמה ולבנה, שהם נתנו להאיר על הארץ, כמו שכתוב (בראשית א, טו): "והיו למאורת ולאתת ולמועדים" וכו', עקר האור שלהם הוא אמת, שהוא עקר אור המאיר כנ"ל. ועל־כן הם שני מאורות: חמה ולבנה, זה בחינת שני בחינות האמת הנ"ל, שהם בחינת אבן טוב וחלון, כי אבן טוב מאיר בעצמו, וחלון אין מאיר בעצמו רק מקבל האור מאחר, שזהו בחינת חמה ולבנה, שהם בחינת אספקלריא דנהרא מגרמה (מראה שהיא מאירה מעצמה) שהיא החמה, שהיא מאירה בעצמה בחינת אבן טוב הנ"ל, ולבנה היא בחינת אספקלריא דלא נהרא מגרמא כלום, כי אם מה שמקבלת מהשמש, שזהו בחינת חלון שאינו מאיר בעצמו כי אם מה שמקבל מאחר, כנ"ל.

וזה בחינת סוד מעוט הירח שמשם עקר אחיזת הסטרא־אחרא, והקלפות והיצר־הרע, ומשם משתלשלין ובאין כל החטאים וכל הפגמים, שבאין על־ידי היצר־הרע שנאחז משם. ועקר עבודתנו כל ימי עולם לתקן זאת, לתקן פגימת הלבנה שלא יהיה בה שום מעוט ויהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל, כו) כידוע (עץ־חיים שער לו). כי חמה ולבנה שוים נבראו, כמו שכתוב (בראשית א, טו): "את שני המארת הגדלים", אך מחמת קטרוג הלבנה שאמרה (חלין ס:): אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, על־כן נתמעטה.

כי באמת עקר הבריאה היה רק בשביל האמת, כמו שכתוב (בראשית א, א): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ואמרו רבותינו ז"ל (תקוני זהר, תקון סג, צה.): "בר' א אלקי' ם א' ת " סופי תבות ' אמת ', שבו נחתמו שמים וארץ. כי הקדוש־ברוך־הוא עצם האמת וחותמו של הקדוש־ברוך־הוא אמת, ועקר השתוקקותו של השם־יתברך הוא רק אמת. וכל הבריאה כלה מראש ועד סוף היתה רק בשביל זה, כדי לגלות האמת, כמו שאיתא בזהר הקדוש (בא מב:) שהבריאה היתה בגין דישתמודעין ליה, שזהו בחינת אמת, דהינו שבשביל זה ברא השם־יתברך את כל הבריאה כדי שיכירו וידעו אמתת אלקותו וממשלתו וגדלו וכו'.

והנה עקר התכלית הוא שיגיעו לתכלית האמת לאמתו, דהינו שנכיר ונדע אמתתו כמו שהוא באמת, כי השם־יתברך עצם האמת, כביכול, כמו שכתוב (ירמיה י, י): "וה' אלקים אמת", כן נזכה אנחנו גם בזה העולם השפל לידע אמתת אלקותו כמו שהוא באמת.

וזה בחינת "שני המארת הגדלים" שבתחלה רצה שיהיו שניהם גדולים, דהינו שהאור האמת המלבש בזה העולם שהוא בחינת 'מלכות', בחינת לבנה, יהיה שוה לעצם אור האמת, שהוא השם־יתברך בעצמו, כביכול, שנזכה גם בעולמות לדעת אמתתו כמו שהוא באמת כנ"ל, אבל מחמת קטרוג הירח אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, כי בעולמות אי אפשר לסבל ולקבל עצם אור האמת, כי יתבטלו במציאות. על־כן אמר לה השם־יתברך: 'לכי ומעטי את עצמך'. ומעוט הירח זה בחינת חשך שנחשך אורה ונתמעט, דהינו, שכביכול השם־יתברך צמצם אור האמת והסתיר והצפין והלביש אור האמת ומעטו באפן שנוכל לקבלו, ומחמת שמעט וצמצם אור האמת, שזהו בחינת מעוט אור הירח - משם אחיזת כל הסטרא־אחרא שהיא בחינת חשך, בחינת שקר, שאחיזתה ממעוט האור הירח, הינו ממעוט וצמצום האמת שמשם עקר אחיזת השקר, שהיא הסטרא־אחרא, כי בודאי אם לא היה רק עצם אור האמת בעצמו, בודאי לא היה להסטרא־אחרא, שהוא השקר, שום אחיזה, כי מאחר שהיו הכל יודעין עצם האמת איך היה אפשר לחפות האמת ולהפך האמת לשקר? כי בודאי מי שיודע האמת לאמתו אי אפשר להטעותו בשום שקר שבעולם. אך מאחר שנתמעט ונתצמצם האמת אף־על־פי שעדין הוא אמת גמור, עם כל זה מאחר שנתמעט ונתחפה ונתכסה האמת בכמה צמצומים ולבושים, על־ידי־זה משתלשל אחיזתם, כי מאחר שאין יודעין עצם האמת רק שרואין האמת מרחוק דרך כמה חלונות ולבושין, אף־על־פי שיודעין האמת לאמתו, עם כל זה כבר יש להם אחיזה ויכולין להטעות ולחפות האמת בשקר ולהפך דברי אלקים חיים, להפך השקר לאמת, חס ושלום, ועל־כן עקר עבודתנו ויגיעתנו הוא למלאות פגימת הלבנה, הינו לברר האמת מן השקר: