# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/64/2/

נמצא, שהדינים היושבין על המשפט לפסק דין תורה הם צריכין להעלות ולתקן מה שקלקלו אלו הבעלי דינים, דהינו שהם לא קשרו את עסק המשא־ומתן אל התורה, כאלו אין בעסק המשא־ומתן שום תורה. ועתה נענשו שצריכין לבוא לפני הדינים לפסק להם דין תורה, וצריכין לפרש כל העסק בפרטיות, כל מה שעבר ביניהם בכל עסק המשא־ומתן, ועל זה פוסקין להם דין תורה. ובזה מראין להם שאינו כדעתם, שלא רצו לקשר המשא־ומתן אל התורה, כאלו אין שום תורה, חס ושלום, בהמשא־ומתן. לא כן הוא, כי הנכם רואים בעיניכם שכל המשא־ומתן הוא תורה, כי הלא עתה, הדינים פוסקין לכם דין תורה על כל עסק המשא־ומתן שעבר ביניהם, ועושין מכל עסק משא־ומתן שלהם תורה, כי באמת כל המשא־ומתן הוא כלו תורה וכו', עין שם כל זה במקומו הנ"ל מבאר כל זה היטב. נמצא, שהדינים צריכין לעשות מכל העסק והמשא־ומתן של הבעלי דינים תורה, לתקן מה שקלקלו הבעלי דינים, כנ"ל.

ועל־כן הדינים נקראים 'אלקים', כמו שכתוב (שמות כב, ח): "עד האלקים יבא דבר שניהם", ומזה למדו רבותינו ז"ל כמה דינים צריכין, כמבאר בגמרא, כי זה עקר מעשה הדינים שצריכין לגלות האלקות השוכן בכל דבר ובכל עסק שבעולם, שהוא התורה שמלבש בכל דבר שבעולם, שמשם עקר בריאת הדבר וקיומו וחיותו, כי באוריתא ברא קדשא בריך הוא עלמא, כמו שכתוב (משלי ח, ל): "ואהיה אצלו אמון" - אל תאמר 'אמון' אלא 'אמן' וכו', (זהר תרומה קסא.). והתורה היא כלא אלקות, כי (זהר אחרי עג.): 'קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד' (הקדוש־ברוך־הוא והתורה וישראל אחד הם), כי על־ידי התורה שקבלו ישראל נתגלה אלקותו השוכן בכל דבר ומחיה אותו, וצריך כל אדם לידע ולהאמין תמיד באמונה שלמה, שבכל דבר שבעולם, אפלו בכל עסקי חל - בכלם מלבש חיות אלקות, שהוא אותיות התורה המחיה ומקים את הדבר. וזה עקר עסק המשא־ומתן כדי להעלות ולברר הניצוצות הקדושים שנפלו לשם, שהם אותיות התורה הנעלמים שם, כי ידוע שהקלפה קודמת לפרי בכל דברים הגשמיים אפלו של התר, החיות שבו - כל זמן שאין מעלין ומקשרין אותו אל התורה, אזי החיות הוא בבחינת 'שבירה', שהוא בחינת אותיות וניצוצות הנפולין משבירת כלים, שאדם הראשון היה צריך לתקנם, ועל־ידי חטאו נתקלקלו יותר, והכל צריך תקון, וקדם התקון אזי החיות הוא בבחינת אותיות וניצוצות הנפולין והשבורין, כי הם רחוקים עדין משרשם, ונמשך עליהם השפע והקיום מהשם־יתברך בהעלם גדול.

והכל תלוי במעשי האדם בעולם הזה, שעל־ידי שהאדם עוסק במשא־ומתן באמונה, ומקשר מחשבתו אל התורה בשעת המשא־ומתן, על־ידי־זה מעלה ומברר הניצוצות שבהמשא־ומתן, ומנשא ומרים אותם למקומם ושרשם, ועושה מהם תורה וכנ"ל, אבל זה שעקר המשא־ומתן מן התורה, ולא קשר מחשבתו אל התורה בשעת המשא־ומתן אזי ענשו שצריך לבוא לפני הדינים, ולספר לפניהם כל עסק המשא־ומתן, והם עושים מזה תורה, ובזה מראין לו מה שפגם וכו', כמבאר שם בתורה הנ"ל. ועל־כן הדינים נקראים 'אלקים', כי הם מגלין האלקות, שהוא התורה הנעלם בכל דבר ועושין מזה תורה, כי הם פוסקים דין תורה על עסק חל של משא־ומתן גשמי שעבר בין שני אנשים. נמצא, שהם עושים תורה מדברים גשמיים של חל, והתורה היא אלקותו ואחדותו יתברך, ועל־כן הם נקראים 'אלקים', כנ"ל: