# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/64/4/

ובשביל זה צריכין שיהיו שלשה דינים (סנהדרין ב.), כי תקון כל המשא־ומתן הוא על־ידי שלשה בחינות, כי צריכין לקשר פנימיות המחשבה אל התורה, רק חיצוניות המחשבה יהיה בהמשא־ומתן, וזה תקון אחד, שהוא תקון המחשבה לקשרה אל התורה כנ"ל. גם צריכין לעשות המשא־ומתן באמונה - שלא ישנה דבורו לעולם, ויהיו ההן הן, והלאו לאו, וזה תקון שני. וגוף העסק של המשא־ומתן בעצמו, דהינו מה שקונה או מוכר וכו', שעל־ידי־זה עקר ברור הניצוצות מהקלפות - וזהו בחינת תקון שלישי, ואלו השלשה תקונין צריכין בכל הדברים שבעולם, והם בחינת תקון המחשבה והדבור והמעשה. כי צריכין לברר הניצוצות מכל הדברים שבעולם, וזה נעשה על־ידי גוף המעשה והעסק שעושין ועוסקין בזה הדבר, וזה בחינת תקון המעשה. אך אי אפשר לברר הניצוצות על־ידי העסק והעשיה שעושין כי אם על־ידי האמונה, כי עקר הברור על ידה, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. ועקר האמונה תלויה בהדבור בבחינת (תהלים פט, ב): "אודיע אמונתך בפי", ובפרט לענין המשא־ומתן שעקר הפסק של הדין תורה הוא כפי הדברים שיצאו מפיו בשעת המשא־ומתן.

ועל־כן האמונה הוא בחינת תקון הדבור, אבל גם להאמונה אין כח לברר הניצוצות כי אם על־ידי התורה, דהינו על־ידי שמקשר מחשבתו אל התורה בשעת עשית המשא־ומתן, על־ידי־זה נשמרת האמונה שלא תפגם, חס ושלום, ויש לה כח לברר הניצוצות, אבל בלא התורה, חס ושלום, תתקלקל אמונתו בעצמו ולא די שלא יברר הניצוצות, אף גם ישנה ויחליף דבורו ויפגם אמונתו, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם. על־כן צריכין לקשר מחשבתו אל התורה בשעת עשית המשא־ומתן, וזה בחינת תקון המחשבה כנ"ל. ואז נשלם תקון המשא־ומתן בשלמות, כי נתתקן המחשבה והדבור והמעשה על־ידי התורה, שהיא תקון המחשבה, ועל־ידי האמונה, שהיא תקון הדבור. ועל־ידי ברור הניצוצות, שהם תקון המעשה, כי עקר ברור הניצוצות הוא בעשיה, כידוע. ובשביל זה צריכין שלשה דינים, כדי לתקן שלשה תקונים אלו שפגמו בהם הבעלי־דינים על־ידי שלא קשרו המשא־ומתן אל התורה, ועכשו צריכין לתקן זה על־ידי הדין תורה, שפוסקין הדינים, וחוזרין ועושין מהמשא־ומתן - תורה, ואז חוזרין ונתתקנין כל השלש בחינות הנ"ל. על־כן צריכין שיהיו הדינים לפחות שלשה דוקא, כנגד שלשה תקונים הנ"ל: