# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/64/9/

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות א, א): וכשיהיו הבעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין; והוא תמוה לכאורה, מדוע מתחלה שניהם כרשעים, מה חטא הזכאי בדין? וגם מפני מה אחר־כך שניהם כזכאין? אך על־פי הנ"ל ניחא, כי בודאי בתחלה שניהם כרשעים, אפלו הזכאי והטוען אמת, כי על כל פנים פגם בהעסק שלו, ורחקו מהתורה, ולא קשר מחשבתו אל התורה בשעת המשא־ומתן, שמחמת זה נענש שהכרח לבוא לדין תורה, ועל־כן בודאי נחשב גם הוא כרשע, כי עקר צדקת ישראל היא התורה והאמונה, בחינת (חבקוק ב, ד): "וצדיק באמונתו יחיה" ומחמת שישראל כלם מאמינים בני מאמינים על־כן נקראים כלם צדיקים, כמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך כלם צדיקים".

אבל זה שפגם באמונה ובהתורה בשעת המשא־ומתן, שמחמת זה הכרח לבוא לדין תורה, על־כן נחשב כרשע, אבל אחר־כך כשנפטרין מלפני הדינים שניהם כזכאין כשקבלו עליהן את הדין תורה, ועל־ידי־זה חזרו ותקנו מה שקלקלו, וחזר ונעשה מהמשא־ומתן – תורה, על־ידי שקבלו את הדין־תורה, שפסקו הדינים, על המשא־ומתן שלהם. על־כן נחשבו כזכאין, כי אפלו זה שטען בתחלה איזה שקר ורמאות, נחשב עתה כזכאי, אחר שקבל את הדין ונעשה מכל המשא־ומתן שלו תורה. כי גם מתחלה לא בא אל השקר והרמאות, כי אם מחמת פגם הנ"ל על־ידי שלא קשר מחשבתו אל התורה, שעל־ידי־זה נפגמה האמונה שלו, ועל־ידי־זה בא לידי שקר ושנוי ורמאות, שהוא הפך האמונה וכנ"ל. כי ישראל אינם חשודים על שקר גמור, כי (צפניה ג, יג): "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב", ועקר השקר של הטוען שקר נמשך מאיזה טעות, שטועה בעצמו ומורה לו התר כעין שאמרו רבותינו ז"ל: 'חזקה אין אדם מעז פניו וכו', ואשתמוטי הוא דקא משתמיט או ספק מלוה ישנה יש לו עליו'.

וכל אלו ההשמטות וההתרים של טעות שלו נמשך מחמת שלא קשר מחשבתו אל התורה, כי אם היה מקשר מחשבתו אל התורה שבהמשא־ומתן, היה נשמר האמונה שלו שלא לבוא לידי טעותים אלו, שהם פגם האמונה, על־כן עתה אחר שקבל עליו את הדין תורה, וכבר חזר ונעשה מהעסק שלו – תורה, כבר נתתקן הפגם שלו שעקר המשא־ומתן מהתורה, שמשם בא הטעות והשקר שלו, כי הלא עתה חזר ונעשה מהעסק שלו תורה כנ"ל, על־כן גם הוא נחשב כזכאי, ועתה מבארת המשנה על מכונה ברה כחמה: