# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/575/65/2/

ועל־כן אי אפשר לדון ביחידי (חשן־משפט, סימן ג, סעיף ב), כי לברר המשפט קשה וכבד מאד. וכמו שאמר שלמה (מלכים־א ג, ט): "כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה", ואפלו משה רבנו אמר (דברים א, ט): "לא אוכל לבדי שאת אתכם", כי המשפט נפל מאד על־ידי חטא אדם הראשון, ועל־ידי חטאי הדורות הקודמים, שפגמו במשפט מאד. כי זה שאחד מכחיש ממון חברו, ורוצה לגע בממון חברו שלא כדין, זה בחינת פגם המשפט, בחינת (ירמיה יז, יא): "עשה עשר ולא במשפט". ועל־ידי־זה נמשך פגם הברית, שבא על־ידי פגם המשפט כנ"ל, בהתורה הנ"ל, כי פגם גזלת ממון חברו שהוא בחינת פגם המשפט, שנוטל ממון חברו שלא במשפט, ופגם הברית הם תלויים זה בזה, כמובן בכמה מקומות בדבריו ז"ל, ובפרט בהתורה "גזלה" (סימן ס"ט), כמו שמבאר שם על דברי רבותינו ז"ל (סנהדרין פא.): 'כל היורד לאמנות חברו כאלו בא על אשתו' וכו', עין שם.

וזה שכתוב בדור המבול (בראשית ו, יב): כי השחית כל בשר את דרכו וכו'; שהוא פגם הברית ותכף בסמוך. כתיב: קץ כל בשר וכו', כי מלאה הארץ חמס וכו'. ופרש רש"י, 'לא נחתם דינם אלא על הגזל', כי הא בהא תליא, כי על־ידי רבוי הגזל, שהוא פגם המשפט, ובפרט שהדינים פגמו אז במשפט מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קט:) בענין דיני סדם, על־כן התגברה תאוה זאת בחינת "כי השחית" וכו'. ועל־כן היה עקר גמר דינם על הגזל שהוא פגם המשפט, אף־על־פי שבתחלה דבר רק מפגם הברית, כמו שכתוב בפרשה הקודמת: וירא ה'. וכן בפרשה זאת: וירא ה' את הארץ והנה נשחתה וכו'. שנראה שעקר רעתם היה זאת, שזה היה רע בעיניו יתברך ביותר, אך אף־על־פי־כן 'לא נחתם דינם אלא על הגזל' שהוא פגם המשפט, כי כשמתגבר פגם הברית על־ידי פגם המשפט, אז קשה מאד מאד לתקן, כמובא שם בהתורה הנ"ל, ועל־כן דיקא על־ידי הגזל שהוא פגם המשפט, נחתם גזר דינם על הנאוף, כי הא בהא תליא כנ"ל, כי כשבא נאוף על־ידי פגם המשפט אז קשה מאד לתקן, על־כן על־ידי־זה דיקא נחתם גזר דינם וכנ"ל.

וזה ידוע בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א) שגלות מצרים היה לתקן חטא דור המבול. ועל־כן כשראה משה איש מצרי מכה וכו', ואחר־כך שני אנשים עברים נצים וכו', אמר (שמות ב, יד): "אכן נודע הדבר" מה שישראל בגלות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות־רבה א, ל). הינו מחמת שראה שעדין פוגמין במשפט, כי המחלקת והמריבה הפך המשפט שהוא בחינת שלום, כמו שכתוב (זכריה ט, טז): "אמת ומשפט שלום שפטו" וכו'. על־כן אמר: "אכן נודע הדבר". שישראל נתונים בגלות כל־כך, כי זה מחמת פגם המשפט שקשה מאד לברר: