# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/61/62/3/

וזה בחינת (ארח־חיים סימן שסג): ארבע מחצות של רשות היחיד, שהם שלש מחצות דאוריתא, וחכמים תקנו לחי וקורה לרוח רביעית הפתוחה - כי ארבע מחצות של רשות היחיד הם כנגד ארבע אותיות השם, ועקר השם הוא בחינת שלש אותיות, כי אות רביעית היא כפולה והוא בחינת אמונה, כידוע, והוא בחינת פתח, בבחינת (תהלים קיח, יט): "פתחו לי שערי צדק", כידוע, ושם המחצה פתוחה כדי שיוכלו כלם לכנס אל הקדשה, כל מי שרוצה לכנס לרשות יחודו של עולם ולהכלל בקדשה - יכול לכנס על־ידי אמונה, שהוא הפתח לכנס ולהתקרב אליו יתברך.

ועל־כן מחצה רביעית פתוחה, אבל חכמים תקנו לחי וקורה משום הכר, לבל יתקרב זר שלא לחלל שבת־קדש על־ידי הפעלות משתנות, שלא להוציא מרשות הרבים לרשות היחיד, כי החכמים, הינו תורה שבעל־פה, הם בחינת אמונה, בחינת שבת, והם צריכים לשמר את האמונה לבל יתקרב זר, כי אי אפשר לכנס מרשות הרבים לרשות היחיד כי אם בערב שבת בששת ימי החל על־ידי הקדשה של שבת שממשיכין בימי החל כנ"ל, אבל בשבת אסור להכניס שום פעלה משנה מרשות הרבים לרשות היחיד, כי (שמות לא, יד): "מחלליה מות יומת" - 'מאן דעיל זר בחלל דילה' (מי שמכניס זר במקום שלה) וכנ"ל. ועל־כן החכמים דיקא, שהם בחינת תורה שבעל־פה, בחינת אמונה, הם דיקא אתקנו הכרא (תקנו הכר) לרוח רביעית לבל יתקרב זר כי אם מי שטרח בערב שבת וכו', וכנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קמט.): 'רב נחמן בר יצחק מכתף ועיל מכתף ונפיק בערב־שבת' (הוא היה נושא משא ונכנס ונושא משא ויוצא), כי בערב־שבת דיקא אז צריכים להכניס ולהוציא מרשות הרבים לרשות היחיד, כי אז דיקא יכולים לברר כל הפעלות משתנות על־ידי הקדשה של שבת שממשיכין בימי החל ולהכניס הכל לרשות היחיד כנ"ל, אבל בשבת היא שביתה וניחא וכו' וכנ"ל, ועל־כן צריכים הכר לבל יתקרב זר: