# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/61/62/4/

וזה בחינת ערובי חצרות ושתופי מבואות, שאסרו חכמים אפלו בחצר ומבוי עצמו לטלטל כי אם על־ידי ערוב ושתוף (ארח־חיים, סימן שפו), כי בשבת אסור לעורר שום פעלה משנה וכנ"ל, ועל־כן אפלו בני החצר והמבוי מאחר שהם רבים והם בחינת פעלות משתנות, על־כן אסרו עליהם לטלטל כי אם על־ידי ערוב ושתוף בפת וכו' - כי עקר הערוב והשתוף הוא על־ידי הלחם, שעל־ידי־זה נכללין פעלות משתנות באחד הפשוט יתברך, כי על הלחם יחיה האדם, וחיות האדם הוא חבור הגוף והנפש, כי הנפש מחיה הגוף, והנפש הוא בחינת חלק אלקי ממעל, בחינת אחדות הפשוט יתברך, והגוף הוא בחינת פעלות משתנות, ועל־ידי המאכל מתקשרים יחד הגוף והנפש, בחינת פעלות משתנות שנכללים באחד הפשוט.

ועל־כן צריכים לאכל בכונה זו, בבחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו" - שעקר האכילה צריכה להיות בשביל הנפש דיקא, דהינו כדי שיתגלה אחדות הפשוט יתברך. והגוף הוא בחינת פעלות חיות האדם, כי באמת חיות האדם הוא דבר נפלא שמקשר רוחני בגשמי, כמו שפרשו חכמינו ז"ל על 'ומפליא לעשות' - שקושר דבר רוחני בגשמי, הינו בחינת התגלות אחדות הפשוט שהוא עקר החיות, בחינת הנפש כנ"ל, מתוך פעלות משתנות, שהיא הגוף שכלול מכמה פעלות משנות, מארבעה יסודות וכיוצא. ובשביל זה צריכה להיות עקר אכילת האדם, כדי שיתגלה בחינת אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכנ"ל.

כי כשאוכל, חס ושלום, בשביל הנאת הגוף, אז חס ושלום מתגבר הגוף על הנפש, ואזי מתגברים, חס ושלום, פעלות משתנות שבהם נאחזים הסטרא־אחרא, ונתעלם, חס ושלום, בחינת התגלות אחדות הפשוט, בבחינת (דברים ח, יב): "פן תאכל ושבעת וכו' ושכחת את ה'" וכו'. ואכילה כזו היא בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע שנאמר בו (בראשית ב, יז): "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", כי עקר אחיזת טוב ורע היא מבחינת פעלות משתנות כנ"ל, וזה בחינת מיתה, כי עקר החיות על־ידי התגלות אחדות הפשוט שהוא חי החיים, אבל כשמתגברים פעלות משתנות ואין מתגלה בחינת אחדות הפשוט, חס ושלום, הוא בחינת מיתה, חס ושלום. ועל־כן צריכים לברך על כל דבר, כדי שיכלל המאכל באחד הפשוט יתברך על־ידי הברכה, כדי שיתגלה על־ידי המאכל הזה שהוא חיות האדם, בחינת אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכנ"ל.

וזה בחינת אכילת שבת, כי על־ידי הקדשה של שבת מתגלה אחדות הפשוט יתברך מתוך פעלות משתנות כנ"ל, על־כן אז מצוה גדולה לאכל, ועקר כבוד שבת היא האכילה, כי על־ידי אכילת שבת קדש, שהיא אכילה דקדשה, בחינת (ישעיה נח, יד): "אז תתענג על ה'", על־ידי־זה מתגלה בחינת אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות כנ"ל. ועל־כן צריכים לאכל תמיד אפלו בימי החל לכבוד שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ביצה טז.), כי עקר התגלות אחדות הפשוט וכו' הוא על־ידי שממשיכין הקדשה של שבת לתוך ימי החל כנ"ל, ועל־כן צריכים לאכל בימי החל לכבוד שבת, כי על־ידי האכילה דיקא מתגלה בחינת אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, כי האכילה היא חיות האדם, קשור הנפש והגוף וכו', כנ"ל: