# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/61/62/5/

וזה בחינת לחמי תודה (ויקרא ז, יב), כי על־ידי תודה הלכה מתגלה בחינת אחדות הפשוט וכו', ועל־כן מביאין עם התודה לחם, כי הלחם מרמז על בחינה זו, בחינת התגלות אחדות הפשוט וכו' כנ"ל. ועל־כן מביאין עם התודה לחם חמץ ומצה, כי מצה הוא בחינת מחין דגדלות, בחינת שם יקו"ק ברוך הוא, כמובא (פרי־עץ־חיים, פסח, פרק ז), שזהו בחינת התגלות אחדותו הפשוט יתברך, וחמץ הוא מחין דקטנות, בחינת דינים, בחינת מחלקת, בחינת פעלות משתנות. ועל־כן בפסח שאז היה תחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, תחלת התגלות אלקותו יתברך, על־כן צריכין לאכל רק מצה שהוא בחינת התגלות אחדות הפשוט יתברך, ואסור לאכל חמץ כלל, כדי לשדד המערכות שהם בחינת פעלות משתנות, ועל־כן אסור לאכל חמץ אז, כדי שלא יתגבר, חס ושלום, פעלות משתנות, כי צריכים להכניע אז בחינת פעלות משתנות, שזהו בחינת שדוד המערכות, רק לגלות אחדותו הפשוט יתברך, שזהו על־ידי בחינת מצה כנ"ל. אבל אחר־כך, אחר שכבר נתגלה אחדות הפשוט יתברך בפסח ביציאת מצרים, אזי יכולים לאכל חמץ, כי אז כבר היה שדוד המערכות ונכנעו אחיזת הסטרא־אחרא שנאחזים בפעלות משתנות, ואז יכולים לגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, ועל־כן בשבועות מביאים שתי הלחם מחמץ.

וזהו בחינת לחמי תודה שהיה בהם חמץ ומצה, כי על־ידי תודה נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות כנ"ל, וזהו בחינת לחמי תודה חמץ ומצה כנ"ל, כי על־ידי הלחם, בחינת אכילה שהוא חיות האדם, מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, כנ"ל.

וזהו בחינת ערובי חצרות בפת, כי על־ידי פת של שבת, שהוא בחינת אכילה דקדשה כנ"ל, על־ידי־זה מתגלה בחינת אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, ועל־כן על־ידי־זה נתערבים ונשתתפים יחד כל בני החצר שהם בחינת פעלות משנות ונכללים יחד על־ידי הפת של שבת, שעל־ידי־זה נכללים פעלות משנות באחד הפשוט כנ"ל, בבחינת: "אז תתענג על ה'".

וזה בחינת המן שהיה משתנה לכמה טעמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא, חקת, יט), זה בחינת אכילה של שבת שהיא בחינת לחם משנה, בחינת מן, בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, כי בהמן נתגלה בחינה זו, כי דבר אחד היה משתנה לכמה טעמים, שזהו בחינת פעלות משנות שנמשכין מאחד הפשוט וכו' כנ"ל, נמצא שעל־ידי המן נתגלה בחינת אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות. וזהו בחינת אכילת שבת, אכילה דקדשה שהיא בחינת מן וכנ"ל. וזהו ערובי חצרות בפת כדי להתיר הטלטול, כי נכללים יחד על־ידי הפת וכו' וכנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא ויסע ב'): 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן', כי כלל כל התורה כלה הוא בשביל לגלות אחדות הפשוט יתברך, וזה אי אפשר כי אם כשזוכין לאכל בבחינת אכילת מן, דהינו שתהיה האכילה בשביל התגברות הנפש, כדי שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות, שזהו בחינת מן שהיה מין אחד משתנה לכמה טעמים וכו', כנ"ל: