# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/63/64/4/

וזה רמז התנא במשנה: השתפין שרצו לעשות מחצה בחצר, וזה מחמת שרצו לחלק על־ידי כפיה זה לזה או ברצונם, כדמפרש בגמרא, וזה מחמת קלקול הרחמנות והשלום כנ"ל, ואז צריכין להמשיך בנין המחצה, להציל מהזק ראיה מבחינת התקונים הנ"ל כנ"ל, וזהו: בונין את הכתל באמצע, מקום שנהגו לבנות גויל, גזית, כפיסין, לבנים, בונין וכו' גויל, גזית, כפיסין, לבנים, מרמז על תקונים הנ"ל שעל ידם נבנה העולם מחדש, שעל־ידי־זה נתתקן הכל, שמשם ממשיכין תקון המחצה לבטל הזק ראיה שנמשך מרע־עין, מפגם תאות נאוף וכנ"ל. כי עקר בנין העולם מחדש בבחינת חסד, בחינת "עולם חסד יבנה", הוא על־ידי הצדיק האמת שזוכה לבחינת רוח נבואה שהוא התורה, שעל־ידי־זה נתתקן האמונה, שעל־ידי־זה נמשך בחינת חדוש העולם של עתיד וכו'. וזהו בחינת: גויל גזית וכו'.

גויל - זה בחינת התורה, בחינת רוח נבואה, בחינת (שבת עט:): 'אין כותבין ספר־תורה אלא על הגויל'. גזית - זה בחינת הצדיקי אמת שממשיכין בכל דור חדושי תורה, בחינת רוח נבואה וכו' כנ"ל, וזה בחינת גזית, בחינת כלליות הצדיקי אמת שמהם התורה יוצאה לישראל, שעליהם נאמר (דברים יז, יא): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל מן המקום ההוא" וכו', שהם בחינת סנהדרי גדולה שהיו יושבין בלשכת הגזית, שמהם התורה יוצאה, כי עליהם נאמר מקרא זה "לא תסור" וכו'. וכן בכל דור ודור, עקר האמונה שהוא עקר קבלת התורה, צריכין לקבל מהצדיקי אמת שזוכין לבחינת רוח נבואה, רוח־הקדש, שהם ממשיכין התורה לישראל בכל דור וכנ"ל. וזהו בחינת גזית - בחינת סנהדרין, שהם בחינת כלליות הצדיקים שהיו יושבין בלשכת הגזית. ועל־ידי־זה זוכין לבנין העולם מחדש, בחינת חדוש העולם שלעתיד, שעל־ידי־זה זוכין לקול תוכחה דקדשה הנ"ל.

וזה בחינת כפיסין - זה בחינת תוכחה ומוסר דקדשה של המוכיח הראוי, בחינת (חבקוק ב, יא): "כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה", שזה עקר התוכחה והמוסר, שצריך האדם לזכר את עצמו כל ימי חייו - שעתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא, ואז רהיטין ואבני ביתו מעידין בו בשעת הדין, שנאמר: "כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ" וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (חגיגה טז.).

ועל־כן רהיטין ואבני ביתו דיקא מעידין בו, ולכאורה תמוה אם כן אם אחד עבר עברה חס ושלום בחוץ או בשדה שאין בו מחצות מי מעיד בו? אך באמת עקר העדות הם בחינת מחצות הבית בגשמיות ורוחניות, כי כל העברות והתאוות באים על־ידי פגם העינים, על שהלך אחר עיניו, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וכו', ועקר הוא תאות נאוף, שהוא עקרא דיצרא בישא, שעקרה על־ידי ראית העינים בגשמיות, והעקר על־ידי ראית עיני המחשבה, על־ידי שמניח מחשבתו לצאת להרהר ולהסתכל במחשבתו במה שמהרהר חס ושלום, כי בכל מה שהאדם מעין במחשבתו לטוב או להפך נקרא ראיה, כי עינים על שם החכמה נאמר.

וצריך האדם לחוס על נפשו לשמר עיניו בגשמיות ורוחניות, שלא יסתכל, חס ושלום, בשום דבר המביא לידי הרהור, ובמה שמכרח לראות בעיניו - צריך לזהר מאד שלא יניח עיני מחשבתו להסתכל ולעין בזה חס ושלום, עד שיבוא לידי הרהור חס ושלום, רק צריכין תכף לפרס מחצות המחין כנגד התאוה הזאת, כי המחין הם מחצות פרוסות בפני זאת התאוה. כי כל ההרהורים של תאוה הזאת באים רק מהרוח שטות, אבל עצם המחין האמתיים הם בהפך מזאת התאוה, והבחירה ביד האדם לתפס מחשבתו ולפרס מחצות המחין לחשב בדבר אחר ולהנצל מתאוה זאת. כי מה שנדמה לקצת בני אדם שהם כאלו אנוסים ומכרחים בהרהורים שלהם, זהו רק מחמת שאינם תופסין מחשבתם בידם להטותה למחשבה אחרת. ובודאי כל זמן שמניח מחשבתו חס ושלום לשוטט בזה חלילה, בודאי כמעט אין בידו, אבל החכם עיניו בראשו לתפס מחשבתו מיד כשעולה עליו איזה הרהור - לתפס המחשבה ולהטותה למחשבה אחרת, לחשב בתורה או משא ומתן, ולפעמים צריכין לשוח במלי דעלמא כדי לפקח דעתו, והכל לפי העת והזמן. והעקר לזהר מאד מאד לתפס מחשבתו בידו, כי המחשבה ביד האדם, כמבאר בלקוטי תנינא (סימן נ'), ומבאר שם, שאפלו אם חס ושלום נתעה מחשבתו ויצאה לחוץ כמו שיצאה, אף־על־פי־כן יש בידו לתפסה, כמו שתופסין סוס באפסר ומטין אותו בעל כרחו לדרך הישר, עין שם.

נמצא שעקר השמירה מתאות נאוף שהם כלל העו‍נות חס ושלום, הוא על־ידי מחצות המחין כנ"ל. ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל: קורותיו ואבני ביתו דיקא מעידין עליו בשעת הדין, שהם בחינת המחצות של האדם, הינו על שלא שמר את עצמו לבלי לפרץ מחצות המחין, שעל־ידי־זה בא לעו‍נות שלו, חס ושלום, ועל־כן הקירות ואבני הבית, שהם בחינת המחצות, הם דיקא מעידין, כי גם המחצות של בית האדם בגשמיות הכל ברא השם־יתברך בשביל שמירה, כי השם־יתברך ברא כמה מיני מחצות להאדם לפני עיניו, כדי שיוכל לשמר עיניו מראות ברע חס ושלום, כי ברא על העין שתי מחצות לכסות עליה, שהם ריסי ועפעפי העינים, [כמו שפרש רש"י על פסוק (ת הלים יז, ח) "שמרני כאישון בת עין"], וכן ברא מחצות הבתים שבהם צריך האדם להיות נסתר ברב העתים כדי להשמר מהזק ראית עינים שבחוץ, ועקר השמירה על כל השמירות הוא מחצות המחין כנ"ל, כי אפלו כשיושב בבית - צריך להזהר שלא לפגם מחצות המחין חס ושלום, שלא יבוא לידי הרהור, חס ושלום, ואז כששומר מחצות המחין, אז אפלו כשמכרח לצאת לשוק, יהיה נשמר גם־כן על־ידי מחצות המחין, שהם מחצות פרוסות בפני תאוה זאת כנ"ל. ומי שפגם באיזה עו‍ן, חס ושלום, שבא על־ידי פגם העינים, שהוא על־ידי פגם המחצות הנ"ל, על־כן קורותיו ואבני ביתו דיקא, שהם בחינת מחצות, הם מעידין בו על שפגם בהם ופרץ גדרי המחצות חס ושלום.

ועל־כן התורה מתחלת בבי"ת, כמו שכתוב (בראשית א, א): "בראשית ברא". וגם 'בראשית' הוא אותיות 'ראש־בית', כמו שאיתא בתקוני זהר (תקון ג, יח:), כי עקר קיום התורה הוא על־ידי בחינת מחצות הבית, שהם בחינת מחצות המחין הנ"ל, בחינת (משלי כד, ג): "בחכמה יבנה בית". ועל־כן בראשית הוא בחינת טעמים, נקדות, תגין, אותיות, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, כמו שכתוב במקום אחר (בהתורה 'להמשיך השגחה' בסימן יג), כי עקר קיום התורה על־ידי שמירת העינים, על־ידי המחצות שהם בחינת בית, כנ"ל.

ועל־כן הצדיקים ששמרו היטב מחצות מחם הקדוש וזוכין להמשיך תקון המחין לכל ישראל, שהם בחינת תקון המחצות פרוסות כנ"ל, על־כן הם נקראים גודרי גדר ועומדים בפרץ, כי זה עקר התקון, לתקן פרצות מחצות המחין ולגדר גדר, לשמר גדרי ומחצות המחין של ישראל מעתה שלא יפגמו עוד, ועקר התקון נמשך על־ידי הצדיקים שיש להם בחינת רוח נבואה, רוח־הקדש כנ"ל. ולהפך על־ידי מפרסמים של שקר, שהם בחינת נביאי השקר, על ידם נתקלקל המדמה ונתקלקל האמונה, ונתקלקלין חס ושלום כל הבחינות הנ"ל, ואז ממילא מתקלקלין מחצות המחין וכנ"ל.

וזה שהוכיח יחזקאל את נביאי השקר (בסימן יג, ג): הוי על הנביאים הנבלים וכו', כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו, לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל וכו'. כי על־ידי הנביאי שקר, בחינת מנהיגים של שקר, נתקלקלין בחינת הגדרים והמחצות שהם מחצות המחין שמשם כל הפגמים כנ"ל. וזה שנאמר שם: יען וביען הטעו את עמי וכו', והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל וכו', והנה נפל הקיר וכו'. כי עקר פגם נביאי השקר שפוגמין בכל הבחינות הנ"ל, הוא בחינת פגם הקירות והמחצות שהם מחצות המחין, שהיו צריכין לגדר גדר ולעמד בפרץ לתקן מחצות המחין על־ידי נבואת אמת כנ"ל, והם בהפך מזה, כי פגמו בכל זה והוסיפו קלקולים ופרצות וחרבות במחצות המחין וכנ"ל. וכן בקפיטל כ"ב שמוכיח שם גם־כן נביאי השקר, כמו שכתוב שם: קשר נביאיה בתוכה, אמר שם גם כן: ואבקש מהם איש גדר גדר ועמד בפרץ, הינו כנ"ל. ולהפך בצדיקי אמת כתיב (ישעיה נח, יב): "וקרא לך גדר פרץ", הינו כנ"ל, נמצא, כפיסין - מרמז על קול התוכחה של הצדיקי אמת, כנ"ל.

לבנים - זה בחינת החסד הנפלא שזוכין על־ידי התוכחה של חסד הנ"ל, בחינת 'מושכין עליו חוט של חסד' המבאר שם, שעל־ידי־זה העו‍נות נתהפכין לזכיות ונותנין ריח טוב, בבחינת "נרדי נתן ריחו" כנ"ל, שכל זה בחינת לבנונית, בחינת לבן החסד, בחינת (שם א, יח): "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", שזהו עקר שלמות התקון כמובן בהתורה הנ"ל, שאז יתתקן כל הקלקולים הנ"ל ואז יהיו מחצות המחין מתקנים בשלמות כנ"ל, ומשם ממשיכין תקון המחצה הנ"ל לבטל הזק ראיה, שהוא בחינת בטול פגם תאות נאוף, נמצא שרמז התנא באלו התבות גויל, גזית, כפיסין, לבנים, בחינת תקון המחצה בשרשה, כנ"ל: