# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/63/65/14/

וזה בחינת מה שתקנו חכמינו ז"ל (בבא מציעא קח:) דין בן המצר שהוא קודם לקנות השדה או הבית הסמוך למצר שלו, ולמדו מפסוק (דברים ו, יח): "ועשית הטוב והישר". כי מבאר בהתורה הנ"ל, שצריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים להכניס בו הדעת הקדוש וכו', כי בכל אחד מישראל יש נקדה טובה שהוא בחינת רבי לגבי חברו, וכן חברו נגדו, בבחינת 'ומקבלין דין מן דין וכו', אבל כמו שהוא חיב לדבר עם חברו ביראת שמים, כמו כן צריך כל אחד לקים מה שכתוב שם: 'ועשו סיג לתורה', שהוא בחינת 'סיג לחכמה שתיקה', שצריכין לשתק במקום שצריכין לשתק, כדי שלא יכנס בקשיות ותרוצים שאין הזמן מספיק לתרצם, כמו שכתוב שם לענין הרב האמת העוסק להכניס הדעת וכו', וכמו כן צריך כל אחד העוסק בזה לדבר מהדעת הקדוש האמתי עם חבריו - שיאחז גם במדת השתיקה במקום שמבין שאי אפשר לבאר ולתרץ לו הקשיות והבלבולים שבמחו, וזאת השתיקה היא בחינת סיג וגדר להחכמה, כדי שעל־ידי־זה תתקים החכמה והדעת דקדשה, בבחינת 'סיג לחכמה שתיקה' וכנ"ל.

כי כל אחד מישראל יש לו גבול וגדר בפני עצמו בדעתו להשיג ולהבין עד הגבול דיקא מה שאפשר לו להבין, ואסור לו להרס את הגבול, בבחינת (חגיגה יג.): 'במפלא ממך אל תדרוש' וכו'. ומחמת זה יש שנוי דעות הרבה מאד בין כל אדם לחברו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאמר משה להשם־יתברך: 'גלוי וידוע לפניך שאין דעתו של כל אחד שוה לחברו, תן להם מנהיג שידע להלך כנגד רוח של כל אחד ואחד', כמו שדרשו על פסוק (במדבר כז, טז): "יפקד ה' אלקי הרוחת לכל בשר" וכו'. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נח.) לענין ברכת 'ברוך חכם הרזים' וכו', וכמו שאמר בן זומא כשראה אכלסא בהר הבית וכו', כי עקר תכלית הדעת הוא לידע ולהכיר בלבו את השם־יתברך, בבחינת (דברים ד, לט): "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו'. וזה הדעת הוא רק לכל אחד כפום מה דמשער בלבה, כמו שאיתא בזהר הקדוש (וירא קג:) על פסוק (משלי לא, כג): "נודע בשערים בעלה", וכמו שכתוב בהתורה 'תקעו־אמונה' על מאמר רבותינו ז"ל: 'יש די באלקותו לכל בריה', שכל בריה יש לה די וגבול באלקותו להבין ולהשיג עד הגבול דיקא, עין שם היטב. ונוסף לזה יש שנויים רבים מצד המעשים והפעלות והמדות של כל אחד ואחד, כי כל אחד כפי מעשיו ומדותיו - כן מתקן או מקלקל כלי המחין שלו, שהם בחינת הגבול והמצר של כל אחד להשיג בהם הדעת הקדוש הזה: