# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/63/65/15/

וכל אחד כפי הגבול שבדעתו, כן יש לו חלק בארץ־ישראל, כי כל אחד מישראל יש לו חלק בארץ־ישראל, כי עקר הדעת הזה לידע ממנו יתברך הוא בארץ־ישראל, ששם הבית־המקדש שהוא כלול מבחינת הדעת של בן ותלמיד הנ"ל, שזה הדעת מאיר בכל ארץ־ישראל שמתפשט לשם קדשת הבית־המקדש, כידוע. ועל־כן 'אוירא דארץ־ישראל מחכים', ו'אין חכמה כחכמת ארץ־ישראל', כי שם עקר הדעת הקדוש הנ"ל להכיר אותו יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות קי:): 'כל הדר בארץ־ישראל דומה כמי שיש לו אלוה' וכו'. וכל אחד מישראל כפי שרשו וכפי עבודתו בהשגת הדעת הזה עד הגבול שלו - כמו כן יש לו חלק בארץ־ישראל. ובשביל זה חתרו ויגעו הרבה, כל אחד מישראל - שיהיה לו נחלה וחלק גדול בארץ־ישראל, כמבאר בכמה מקומות, הכל בשביל להשיג יותר הדעת הקדוש הזה שהוא בחינת נחלת ארץ־ישראל.

וזה בחינת (דברים יט, יד): "לא תסיג גבול רעך בנחלתך אשר תנחל", שהזהרנו ביותר בארץ־ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי שופטים קפח) ומובא בפרוש רש"י, כי שם עקר אסור השגת גבול חברו, שלא להרס ולכנס בדעתו בגבול חברו, כי על־ידי־זה יכול לבוא לידי הריסה, חס ושלום, להרס ולקלקל דעתו לגמרי, חס ושלום וכנ"ל. ועל־כן צריך כל אדם לזהר מאד שלא יסתכל הרבה בחברו, וכמבאר לעיל מזה, כי אף־על־פי שהוא מצוה גדולה לדבר עם חברו בכל פעם ביראת שמים ולרחם עליו להוציאו מעו‍נות ופגמים וקלקולים שלו, כי זה עקר ישוב העולם וכו', וכמו שכתוב בהתורה הנ"ל, אף־על־פי־כן צריך לזהר מאד שיהיה העסק לטובה ולא לרעה, לתקן ולא לקלקל יותר, חס ושלום, שלא יתגלגל מזה מחלקת או שנאה, חס ושלום, כי רב המריבות והקטטות והשנאת־חנם נמשך מזה, מה שכל אחד מסתכל שלא בעין יפה בחברו, ורואה בו פגמים ומדות רעות הרבה, עד שנדמה לו שאי אפשר לסבלם, וכמו כן מסתכל בו חברו להפך, כי (משלי כז, יט): "כמים הפנים לפנים", עד שנתעורר שנאת חנם וקטטות ביניהם. וזה הנגע מצוי הרבה מאד והיא שהחריבה את ביתנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא פרק 'שבעה ימים' ט:) שחרבן בית שני היה רק על־ידי שנאת חנם, שבא על־ידי הנ"ל, על־ידי שמסתכל ביותר בחברו.

כי באמת צריכין לדון את כל אדם לכף זכות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ב, ד): 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו', ומי הוא זה שיודע להגיע למקום חברו, כפי גבול הדעת של חברו, שמשם נמשכו ונתגלגלו כל מדותיו ופעלותיו ומעשיו. ועל־כן צריכין לקים מה שכתוב לעיל שהוא 'ועשו סיג לתורה' בחינת 'סיג לחכמה שתיקה'. ועקר הדבר לשתק במקום שצריכין לשתק בענין חקירות וקשיות שיש בדרכיו יתברך שאי אפשר להבינם, כי זה ידוע, שהשם־יתברך בעצמו אי אפשר להשיגו, כמו שכתוב (תקוני זהר בהקדמה דף יז.): 'לית מחשבה תפיסא בך כלל', ואמר עוד: 'ולית דידע בך כלל', רק נתן רשות לדבר בנפלאותיו ומדותיו יתברך עד מקום שיכול כל אחד להבין ולדבר. כי גם מדותיו ודרכיו יתברך אי אפשר להשיג כי אם עד הגבול שיש לכל אחד בדעתו, וכמו כן אם זוכה מתנוצץ לו בדעתו התנוצצות אלקותו יתברך כפי כלי הדעת שלו, בבחינת "נודע בשערים בעלה" - 'כל חד כפום מה דמשער בלביה'. וזה אי אפשר לספר לחברו, ואפלו לעצמו אי אפשר לספר מיום לחברו, כמו שאמר הוא ז"ל בשיחות הר"ן בתחלתו, עין שם.

ועל־כן הזהירו רבותינו ז"ל (חגיגה יא:): 'אין דורשין במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין בדעתו'. כי השגת אלקות זה בחינת מעשה מרכבה, כי הצמצומים שעל ידם באים להשגת אלקות (כמו שכתוב בתחלת התורה סימן ל') הם בחינת מעשה מרכבה.

על־כן אף־על־פי שמצוה גדולה לדבר עם חברו בהדעת הקדוש לידע ולהכיר אותו יתברך, אף־על־פי־כן צריך להיות בבחינת רצוא ושוב, כי צריכין רק לדבר בנפלאותיו יתברך, כמו שכתוב (תהלים קה, ב): "שיחו בכל נפלאותיו", שעל־ידי־זה נתחזק האמונה הקדושה, כמו שכתוב (שם פט, ב): "לדר ודר אודיע אמונתך בפי", וכתיב (ישעיה לח, יט): "חי חי הוא יודך וכו', אב לבנים יודיע אל אמתך". כי מצוה גדולה שידבר כל אחד עם חברו בנפלאות השם־יתברך שכבר עשה עמנו בכל דור ודור מימות אברהם עד הנה, ובפרט מה שעשה עמנו נפלאות ונוראות ביציאת מצרים ומתן תורה באותות נוראות על־ידי משה רבנו, וכן בדורות שאחריו, ונפלאות נעימות חדושי תורה שגלה לנו בכל דור על־ידי צדיקי אמת, שעל ידם רואין ומבינים כל חד כפום מה דמשער בלבה התנוצצות אלקותו יתברך, ועל־ידי־זה יכול כל אחד להכניס אמונה שלמה בלב חברו וכן לקבל מחברו, אבל עצם ההתנוצצות אי אפשר לדבר ולגלות לחברו, ועל זה נאמר (משלי ה, יז): "יהי לך לבדך ואין לזרים אתך". ועל־כן צריכין לקים 'סיג לחכמה שתיקה' הנ"ל, שלא להרס הגבול, חס ושלום, וכמו שהזהיר קדם מתן תורה (שמות יט, כד): "ועלית אתה ואהרן והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה'" וכו', ופרש רש"י שם: 'אתה מחצה לעצמך ואהרן מחצה לעצמו והעם כל עקר אל יהרסו' וכו', וכמו כן יש לכל אחד ואחד גבול מיחד בדעתו שאסור להרס הגבול, וכנ"ל: