# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/63/65/18/

וזה בחינת דין בעל המצר שקודם לקנות השדה הסמוכה אליו כדי להרחיב גבולו. כי בכל מקום שישראל דרים שם - הוא בחינת קדשת ארץ־ישראל כנ"ל, ועל־כן צריך כל אחד לותר נגד חברו ולכנס עמו לפנים משורת הדין, להשתדל להרחיב גבול חברו בכל מה דאפשר, ועל־כן מאחר שצריך למכר נחלתו הוא מחיב למכר לחברו הסמוך למצר שלו, כדי שיתרחב גבול חברו בהתר ובכשרות, כי כל מה שאפשר להרחיב גבול חברו בלי הריסה, חס ושלום, הוא מצוה גדולה כדי שיתרחב דעתו וכנ"ל, שזה עקר הרחמנות שהוא ישוב העולם וכנ"ל.

ועל־כן למדו רבותינו ז"ל דין זה מפסוק "ועשית הטוב והישר", ומשם בעצמו למדו רבותינו ז"ל שצריכין לכנס לפנים משורת הדין, כי הכל אחד, כי מה שמדברין עם חברו להכניס בו הדעת להרחיב דעתו בקדשה, זה בחינת דין ומשפט, בבחינת (אבות א, א): 'הוו מתונים בדין וכו'', שפרש שם (בסימן ז' חלק ב' אות ח') לענין זה, עין שם. אבל צריכין שיתגבר הרחמנות לכנס עם חברו לפנים משורת הדין, לבלי להסתכל בו לרעה, כי אם לטובה, ולדונו לכף זכות תמיד, כדי שיוכל לדבר עמו, וכמו שכתוב אצלנו בזה הרבה, וכמו שאמר הוא ז"ל על פסוק (תהלים לז, י): "ועוד מעט ואין רשע" וכו' וכן הרבה. וזהו בעצמו בחינת דין בן המצר שהוא קודם, שהוא בשביל להרחיב גבול איש הישראלי, כדי להרחיב המצר שלו שלא יבוא לידי הריסה חס ושלום, כי שניהם בחינה אחת, וכנ"ל: