# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/63/65/19/

וזה בחינת פורים, שהוא הכנעת קלפת המן־עמלק, שהוא בחינת כפירות ובלבולי האמונה הקדושה הבאים על־ידי חקירות חכמתם הרעה, כי עמלק היה פילוסוף וכופר, כמובא במקום אחר, ועל־כן הוא עומד תמיד להלחם עם ישראל, כי מלחמתו קשה מכלם עד שהשם־יתברך בעצמו צריך ללחם עמו, כמו שכתוב (שמות יז, טז): "מלחמה לה' בעמלק מדר דר". וזה שאמר המן, ימח שמו (אסתר ג, ח): "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים" וכו', שאמר שיוכל להתגבר על ישראל מחמת שהם מפזרים ומפרדים בין העמים, והמצרים של העמים סובבים את כל אחד ואחד מכל צד, בבחינת (תהלים קיח, י): "כל גוים סבבוני וכו', סבוני גם סבבוני וכו', סבוני כדבורים" וכו'. ובאמת ישראל בגלות הם בצרה גדולה מאד מחמת זה, ובפרט אז כשקם עליהם המן הרשע, ימח שמו, שאמר שעל־ידי שישראל מפזרים בין העמים, והמצרים של העמים מסבבים את כל אחד מכל צד בגשמיות וברוחניות בדעות זרות הפך התורה הקדושה, על־כן יוכל להתגבר עליהם לכלותם לגמרי, חס ושלום.

ועקר התגברותו היה על־ידי שהשתחוו לצלם ונהנו מסעדתו של אותו הרשע ונכשלו בנשים נכריות (מגלה יב.), כי כל זה הפך הדעת הקדוש המבאר בתורה הנ"ל, כי עקר הדעת הקדוש הוא להודיע אמונתו הקדושה לכל, בבחינת (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" וכו', והם השתחוו לצלם שהוא ההפך מזה.

וכל זה נמשך מפגם הערב רב הנ"ל, כי הצלם של נבוכדנצר ושני עגלי זהב של ירבעם בן נבט ופסל מיכה והעגל שעשו הערב רב במדבר, הכל בחינת רעה אחת, שאז הביאה אותם טעות חכמתם הרעה לעבד עבודה־זרה, כי היו להם כמה סברות רעות מהפכות ומזיפות בזה עד שבקל היו יכולים לטעות, מי שלא חשב באמת על תכליתו הנצחי ונטה אחר תאוות עולם הזה ולא בטל דעתו נגד קדושי עליון צדיקי אמת, וכמו כן עכשו כל טעות חכמותיהם הנבוכות של הפילוסופים הנמשכין מחכמות יונית - הכל נמשך ונשתלשל מהם, כי יסודות חכמתם הרעה נמשך מחכמי קדם, שמהם קבלו חכמי מצרים, כמובא בספרים.

וכל הטעותים והכפירות של דורות הקודמים שעבדו עבודה־זרה ושל עכשו - הכל נמשך על־ידי תאוות רעות, ובפרט תאוה הכלליות שהם משקעים בזה ביותר, כאשר רואין בחוש. ועל־כן הם רוצים לפרק על לגמרי, על־כן הם נוטים אחר סברות מהפכות ומזיפות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג:): 'לא עבדו ישראל עבודה־זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא'. אם ישראל קדושים נכשלו על־ידי־זה, מכל שכן וכל שכן עכשו, שרואים בחוש, שכל מי שנוטה אחר דרכיהם הוא פורק על בפרהסיא ויוצא מן הכלל לגמרי, ועדין הם מחציפים פניהם ואומרים שרוצים בתקנת ישראל, אוי להם, אוי לנפשם, מי פתי יאמין לדבריהם הרעים? כי אם מי שרוצה לאבד ולעקר עצמו ואת בניו משני עולמות, וכבר צוחו על זה קמאי ובתראי. והם מתפשטים בכל פעם, אבל דבר אלקינו יקום לעולם, כי איש הישראלי החפץ באמת לשאר בנקדת יהדותו - בודאי לא יאבה ולא ישמע לדבריהם ולהסתות ופתויים שלהם שמהפכים דברי אלקים חיים, ומגלים פנים בתורה ובכל ספרי תורה נביאים כתובים מהפך אל הפך מן האמת.

ולא די להם בזה, כי אם עתה בסמוך הם רוצים להכניס גם בדברי התלמוד הקדוש ובספרי קבלה הקדושים טעות חכמותיהם הרעות, מה שרבותינו ז"ל הזהירו על זה הרבה פעמים אין מספר מלהגות בספריהם, עד שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צ.) שאין לו חלק לעולם הבא הקורא בספרי חיצונים, שהם ספרי חכמותיהם הרעות. ועל־כן באמת בדורות הקודמים היו הפילוסופים כופרים בדברי חכמי התלמוד, וגם עכשו אנו יודעים באמת שהם כופרים לגמרי בדבריהם, כנשמע מפיהם ומפי ספריהם הרעים כמה מיני ליצנות מדברי רבותינו ז"ל בגמרא ומדרשים וספרי קבלה, אך בסמוך התנכלו בערמימיות הרבה, ומדפיסים בספריהם הרעים דברי שטות ומרמה להשוות, חס ושלום, גם דעת חכמי ישראל בתלמוד הקדוש עם דעותיהם הרעות. ומי פתי וכסיל שלא יבין דעתם הרעה בזה? ואיך יעלה על דעתם לפתות עם קדוש בשטותים כאלה, עד שנמצא אחד מהם שהדפיס זה סמוך איזה קנטרס להוכיח את ישראל על שמדברים בבית הכנסת ובבית מדרש, כאלו הוא מקנא קנאת ה' צבאות, מה שידוע שהם פורקים על לגמרי ומגלחים זקנם ומחללים שבת בפרהסיא והולכים עם נכריות לטיל בפרהסיא ומרבים ממזרים וכו' וכו', וכל זה ידוע לכל. וכל מי שיש לו מח בקדקדו מבין שמתחיל תחלה בתוכחה על שמשיחין בבית המדרש כדי שיתקבלו דבריו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה לה.): 'כל שקר שאין בו אמת בתחלתו' וכו', ואחר־כך בתוך דבריו רוצה להוכיח שצריכין לילך בגלוי הראש בבית הכנסת ובבית המדרש, ומדבר נגד הקדושים חכמי הפוסקים המפרסמים הרש"ל והט"ז ז"ל כאלו מתוכח עמהם באיזה דין. הנשמע שטות וכסילות כזה? וכן נמצא אחד שהדפיס טעם על הסדר של פסח שהוא כמו שנוהגים העכו"ם בשעת סעדה באיזה מדינה רחוקה, וכן שטותים הרבה כאלה וכאלה, עד שאומרים שכל חכמת הקבלה מרמז על חכמתם הרעות, ברוך ה' שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים כאלה: