# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/63/65/2/

וזה בחינת מה שהחמירו רבותינו ז"ל מאד על הזק ראיה, כמבאר בשלחן־ערוך (חשן־משפט סימן קנז, סעיף י) הרבה דינים בזה, שהשתפין שחלקו צריכים לעשות מחצה ביניהם גבה ארבע אמות כדי שלא יסתכל זה על זה, כי עקר הזק ראיה שנמשך מהרע־עין, כל יניקתו נמשך על־ידי־זה שלא נזהר לצמצם דעתו בבחינת שתיקה, לבלי לכנס בקשיות ותרוצים שאסור לו להסתכל בהם לפי בחינתו, כי 'עינים על שם החכמה נאמר', כמו שכתוב (בראשית ג, ז): "ותפקחנה עיני שניהם", כמו שאמרו רבותינו ז"ל, וכמו שכתוב (קהלת א, טז): "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת", ועל־כן כשמסתכל בדעתו במה שאין לו רשות - זה בחינת רע־עין.

כי גם הרע־עין בעצמו, מה שעינו רעה בשל חברו שיש לו עשירות או איזה כלי וחפץ נאה וכדומה, גם זה נמשך רק מבחינת רבוי הקשיות הנ"ל שמסתכל במה שאין לו רשות, כי אם היה לו מחצה בדעתו לבלי לכנס להסתכל ולחקר במה שמפלא ממנו, רק להאמין באמונה שלמה כי צדיק ה' ודרכיו ישרים ונכונים מאד, כמו שכתוב (תהלים צב, טז): "להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו", וכתיב (דברים לב, ד): "אל אמונה ואין עול" וכו', בודאי לא היה לו שום עין רעה בשל חברו כלל, כי מי יבוא אחר המלך - מלכו של עולם יתברך שמו, אשר משפטו אמת וישר, והשפיע לזה אלו הכלים והבגדים והחפצים וכו', ומה לו להסתכל על זה כלל, מאחר שהכל על־ידי השגחתו ומשפטו האמת.

ועקר העין רעה מה שנמצא שעינו רעה בשל חברו נמשך רק מקשיות כנ"ל, שקשה לו מדוע יהיה לחברו כל העשירות והגדלה הזאת, שזה נמשך מקשיות של 'צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו', שבאלו הקשיות אסור לכנס ולחקר כלל, כי הם בחינת דרכי ה' הנעלמים שאי אפשר להבינם, כמובא, וכמו שכתוב במקום אחר (סימן נו):