# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/63/65/25/

וזה בחינת המנין של ישראל שנצטוו למנותם על־ידי השקלים, כמו שכתוב (שמות ל, יב): "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם" וכו'. כי המנין הוא כדי לצרפם ולחברם ולכללם יחד כל ששים רבוא נפשות ישראל, כדי שיאירו זה בזה הדעת הנ"ל ויקבלו זה מזה, כי זה הדעת גבה ונשגב מאד, שהוא לידע ולהכיר את הבורא היחיד הקדמון יתברך ויתעלה בתכלית שלמות האמונה, וכל אחד מישראל יש לו חלק בזה הדעת הקדוש, וצריך כל אחד לקבל מחברו ולהאיר בחברו כפי מה שנמשך עליו הארה מרבו בחינת משה. וכמובן ומבאר בהתורה הנ"ל, ועל־כן צריכין למנותם ולכללם ולצרפם יחד.

אבל על־ידי המנין חס ושלום, יכול לשלט הנגף חס ושלום, כי ירצה הבעל־דבר להתגרות בהם, חס ושלום, להרס הגבול, שכל אחד ירצה לכנס בגבול חברו מה שאינו שיך לו, ועל־ידי־זה יוכל לכנס בקשיות שקשה לו לפי דעתו לישבם וכו', וכנ"ל.

על־כן כמו שצריך כל אחד לקבל מחברו ולהאיר בחברו הארת הדעת הזה כנ"ל, כמו כן צריך לזהר לעמד על מקומו לבלי להרס הגבול, וכמבאר לעיל מזה, שזהו בחינת 'ועשו סיג לתורה', בחינת 'סיג לחכמה שתיקה', שהוא בכל בחינה ובחינה ובכל דרגא ודרגא, שכמו שהצדיק האמת, שהוא הרב והחכם שכל הדעת נמשך על ידו, צריך לזהר לעשות הסיג לתורה על־ידי השתיקה כדי שלא יכנס במקיפים שאין צריכין להשיג וכו' כנ"ל, כמו כן כל אחד ואחד כפי מה שמקבל מהדעת הזה - צריך לזהר בנפשו לבל יחפז ויבהל להקשות מה שאין ראוי לו, כדי שלא יתבלבל דעתו לגמרי. וכמו כן כשמדבר עם חברו ביראת שמים להכניס הדעת הזה בחברו ולקבל ממנו, בבחינת 'ומקבלין דין מן דין', כמו שכתוב שם, צריך לזהר גם־כן מאד להמשיך המחצה הנ"ל של שתיקה לבל יהרס הגבול, חס ושלום, ולבלי להסתכל בחברו יותר מדאי, וכן שלא לקבל מחברו יותר מדאי מה שאין ראוי לו לפי מדרגתו. כי זה ידוע, שכל אדם משנה מאד מחברו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נח.) לענין ברכת 'חכם הרזים' לפי שאין דעתן של בני אדם דומות זו לזו וכו', על־כן צריך לזהר בענין זה של המשכת הדעת האמתי שצריך כל אחד להאיר בחברו ולקבל ממנו שיהיה בהדרגה ובמשקל, ולקים 'ועשו סיג לתורה' הנ"ל.

וזה בחינת שנזהרו למנות ישראל על־ידי השקלים דיקא, כדי שלא ישלט בהם סטרא דמותא, שנמשך מכפירות של עץ הדעת שהוא זהמת הנחש, שהוא זהמת עמלק שגרם מיתה לעולם, שהכל היה על־ידי רבוי הקשיות שהכניס באדם וחוה עד שהביאם לידי כפירות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח:). והתקון לזה על־ידי בנין המשכן והבית־המקדש, שעקר בנין מחצות הקדושות האלו של המשכן והבית־המקדש הוא על־ידי שתיקה וכנ"ל, וכן צריך לזהר כל אחד בכלליות ובפרטיות.

וזהו בחינת השקלים, בחינת מחצית השקל דיקא, שצריך לעמד על המשקל דיקא, וכל אחד יתן מחצית השקל דיקא, ו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, כי אף־על־פי שכל אחד נותן מחצית השקל, 'מחצית' דיקא, שמרמז שכל אחד מישראל צריך לחברו שחברו ישלימו, ועל־כן כל אחד אינו נותן רק מחצית דיקא, אבל אף־על־פי־כן אסור שיתן אחד בעד חברו, כי נזהרו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, כי האמת שכל אחד צריך להשלים חברו, שזהו עקר כונת המנין, כדי לכללם ולצרפם ולחברם זה בזה כדי שיאירו זה בזה הדעת הקדוש הנ"ל, אבל אף־על־פי־כן כל אחד ואחד עומד בפני עצמו, וצריך לזהר לבלי להרס הגבול, רק כל אחד יקבל וימשיך הדעת בהדרגה ובמדה ובמשקל לקבל ולהאיר בחברו מה שצריכין לקבל זה מזה, ומה שאי אפשר לקבל ולהאיר - צריכין לשתק ולקים 'ועשו סיג לתורה' הנ"ל:

הלכות שתפין