# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/63/65/27/

וזה שכתוב בשלחן ערוך, שאין השתפות נגמר בדברים כי אם בקנין, וכדרך הקנין ל ענין מקח וממכר כן הוא לענין שתפות, כמבאר שם בסימן קע"ו. כי באמת ראוי לאדם לעמד בדבורו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא מד.), ומה שנמצאים שנויים עד שצריכין קנין - זה נמשך מהרוח שטות שמשם כל העו‍נות, רחמנא לצלן, שמשם כל השקרים והשנויים שבעולם. ועקר הרוח שטות נמשך מהחכמות של כל אחד, מה שנדמה לו כאלו יש לו איזה אחיזה בהחכמה והידיעה, בבחינת (משלי כו, יב): "ראית איש חכם בעיניו, תקוה לכסיל ממנו".

כי עקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה, בבחינת (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", כמו שכתוב במקום אחר, כי 'תכלית הידיעה אשר לא נדע'. ובאמת כבר מרגל זה הלשון 'תכלית הידיעה' וכו' בפי רב בני אדם יודעי ספר, ואף־על־פי־כן כל אחד חכם בעיניו כאלו כבר השיג הכל עד שהגיע אל התכלית של הידיעה שהוא דלא נדע. ובאמת הוא כסיל ואינו מבין שהוא לא התחיל עדין לידע כלל, כי באמת עקר זה התכלית אשר לא נדע אין מי שמשיגו כי אם הצדיק החכם הגדול בתכלית המעלה, שיודע והשיג כבר השגה עצומה גבה מאד וכו', עד שהגיע אל התכלית אשר לא נדע, אבל שאר בני אדם, אפלו החכמים הגדולים - אינם יודעים כלל בפשיטות, מכל שכן סתם בני אדם שאינם יודעים כלל, בודאי הם רחוקים מאד מהתכלית הידיעה הזאת, רק צריכים לידע שעדין אינם יודעים בפשיטות שום דבר, [ויש הרבה לדבר בזה, ועין במקום אחר].

וכל הרמאות והשנויים נמשכין רק מהחכמות של כל אחד, שבאמת הכל הוא רוח שטות ממש, כי עקר כל השנויים והרמאות של כל אחד, הוא מחמת שאומר בדעתו שיודע באיזה דבר ירויח, עד שאומר שעל־ידי שישנה דבורו או יעשה רמאות ירויח בהעסק, כי בודאי אין אדם משנה דבורו, מכל שכן לעשות רמאות, כי אם בשביל איזה רוח שנדמה לו, וכל זה מחמת שהוא חכם בעיניו, בחינת חכם להרע.

ובאמת הכל שטות, כי "לא יחרך רמיה צידו" (משלי יב, כז), ועל־ידי השנוי והרמאות לא ירויח ולא יצליח כלל, כי 'אין אדם יודע במה משתכר' (פסחים נד:), רק העשר והכבוד מלפניו יתברך, כי "לא ממוצא וממערב וכו', כי אלקים שופט, זה ישפיל וזה ירים" (תהלים עה, ח). ועקר הרוח והעשירות והפרנסה הוא רק מהמקיפים שבים החכמה, שנמשכין על־ידי הדעת הנ"ל שמקבלין מהרבי האמת ומאיר כל אחד בחברו, שאלו המקיפים שרשם בחינת המקיפים העליונים, שהם בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע' שמשיג הרבי האמת בתכלית תכלית השלמות וכו'.

נמצא, שעקר השנויים הוא מחמת הרוח שטות, מחמת שאין עוסקים בדעת הנ"ל להמשיך המקיפים שמשם כל הפרנסה באמת כנ"ל, ועל־כן צריכין לקנין, ורב הקנינים הם בבגדים שהוא קנין־סודר, כי הבגדים הם בבחינת המקיפים, כידוע, ועל־כן על־ידי קנין־סודר שהוא בבגדים, בחינת מקיפים, על־ידי־זה מתקים המקח שלא ישנו עוד, כי שם בבחינת המקיפים אין שום שנוי, כי שם שרש הדעת הנ"ל שצריך כל אחד להאיר בחברו, שזהו העקר ההתחברות והשתפות, ושם כל הנפשות כלולים יחד, ועל־כן על־ידי־זה מתקים השתפות שלא ישנו עוד, וכנ"ל:

ראשי פרקים שיכים להלכות פורים הנכלל בהלכות שתפים בקרקע, על־פי התורה 'כי מרחמם ינהגם':

"לא תצא כצאת העבדים" (שמות כא, ז), עין מה שאיתא בתקונים: "כי בחפזון יצאת" (דברים טז, ג) ובגלותא בתראה (ישעיה נב, יב): "כי לא בחפזון תצאו וכו' כי ה 'ולך ל 'פניכם י 'הוה ו 'מאספכם א 'להי ישראל" ראשי תבות: ' אליהו '. כי הגאלה תהיה על־ידי אליהו שיבוא לבשר תחלה את הגאלה. "כי הולך לפניכם ה'", זה בחינת מה, 'הויה' במלוי אלפין בגימטריא 'מה'. "ומאספכם אלקי ישראל", בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', 'אלקים' בגימטריא פ"ו, פ"ה עם הכולל, בחינת מלכות פה, כי עקר ההתחזקות על־ידי בחינת 'מלא' הוא על־ידי דבור פה, שהוא שיחה ותפלה והתבודדות וצעקה ושועה ותחנות ופיוסים ובקשות וכו'. כי הדבור הולך עם האדם לכל מקום כמו אם הבנים, כמו שכתוב במקום אחר (סימן עח), כי בגאלה ראשונה כתיב (שמות יב, לט): "ולא יכלו להתמהמה". ובסוף כתיב (חבקוק ב, ג): "אם יתמהמה חכה לו" וכו', והכל על־ידי הדעת הנ"ל.

'מר דרור' מרדכי. "נטפות מר עובר" - בחינת יראה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיז.): 'כל תלמיד־חכם שאין שפתותיו נוטפות מר' וכו', בתחלה אמר מלתא דבדיחותא לשמח ולפקח דעת התלמידים, כי הוריד את עצמו אליהם מאד מאד כדי שיוכלו לקבל, ואחר־כך יתיב באימתא וכו', כי עקר המשכת הדעת הנ"ל על־ידי יראה. דרור לשון חרות, בחינת (קהלת י, יז): "אשריך ארץ שמלכך בן חורין", כמו שכתוב שם, בחינת יום־הכפורים.

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א). 'שלא תאמר אשנה להם הפרק פעם אחת ושתים עד שתהא שגורה בפיהם וכו', אלא ערך לפניהם כשלחן הערוך לפני האדם וכו' ומוכן לאכל', מכל שכן וכל שכן בלמוד של קיום התורה ומצו‍ת וכו'. פרשת משפטים קדם קבלת התורה ואחר־כך, כי עקר הוא השלום שלא יכנס ויסתכל בחברו לרעה כי אם לטובה, שזהו בחינת 'ועשו סיג לתורה', כמו שנתבאר בדברינו שם בפרשה הנ"ל.

כי מובא בספרי קדש, שהגורל של המן הוא שרצה להתגבר כנגד קדשת יום־הכפורים, שאז היה הגורל של הכהן גדול על שני השעירים גורל אחד לה' וגורל אחד וכו', שהם בחינת 'ברוך מרדכי וארור המן', שהוא בחינת עזאזל שינק מבחינת הרע שבעץ הדעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (בראשית ג, יא): "המן העץ" וכו'. ועקר הרע הנ"ל הוא בחינת עזא ועזאל שהשלכו משמים וחטאו וכו', שכל הקטרוג של אדם הראשון בעץ הדעת נמשך על ידם. ועל־כן על־ידי הדעת הנ"ל, שהוא בחינת קדשת יום־הכפורים, כמו שכתוב שם - נכנע המן. ועל־כן עקר שם יום־טוב זה הוא פורים, על שם הפור, כי ביום־הכפורים פועלין בקשת 'סלח נא' על חטא המרגלים שפגמו בארץ־ישראל וגרמו החרבן וכו', כמו שכתוב שם, כי עקר פגם המרגלים שנכשלו על־ידי שהמשיכו עליהם הפחד של עמלק, כמו שכתוב (במדבר יג, כט): "עמלק יושב בארץ הנגב" וכו'. ולא האמינו בכחו של משה שיכול להכניעו, ואחר־כך כשכבר נגזר עליהם הגזרה למות במדבר - רצו אז להתגבר ולהלחם, אבל אז לא הועיל עוד. ואז נתהפך הדבר שמשה בעצמו התרה בהם שלא יעלו שלא ברשות, כי "והעמלקי והכנעני יושב בהר" וכו', כי עמלק מעולם רצועה מרדות לישראל, ובפורים צריכין לתקן כל זה. ועל־כן איתא בתקוני זהר (תקון כא, נז:) שפורים הוא בחינת יום כפורים.

'הוו מתונים בדין' (אבות א, א). בחינת "כי לא בחפזון תצאו". תקון בחינת "כי בחפזון יצאת" וכו', מרדכי בחינת חרות הנ"ל, שהוא הדעת של בן ותלמיד, שעל־ידי־זה מגלין, שבכל הנפילות והירידות שבעולם בכלליות ישראל, ובפרטיות בכל אחד ואחד מישראל אפלו הקל והגרוע וכו' מאד מאד, ובכלליות הזמנים ובפרטיות בשנוי הזמנים וכו', אפלו בעקבות משיחא באחרית הימים האלה שהוא בחינת תקף ההסתרה שבתוך הסתרה - גם שם נמצא השם־יתברך והתורה, שזהו בחינת אסתר, שהוא בחינת (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ושלמות גמר התקון על־ידי בחינת שתיקה הנ"ל. ועל־כן אחזה אסתר פלך השתיקה, כמו שכתוב (אסתר ב): "אין אסתר מגדת". וכן רחל אמנו ובנימין ושאול וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג:), כי צריכין מתינות גדול להמשכת הדעת הנ"ל.

'לגלגלותם' בחינת גלגל החוזר, בחינת מה שמבאר על דרידל, 'עליונים למטה תחתונים למעלה', בחינת 'מאן דזעיר הוא רב, מאן דרב הוא זעיר', וזה בעצמו בחינת גלגולא דנשמתין, כמובא בשיחות הר"ן (סימן מ'), עין שם: