# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/63/65/7/

וזה בחינת (בראשית מט, א): "ויקרא יעקב אל בניו" וכו', שבקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה וכו' (בראשית־רבה צט, ה), כי כל הברכות שברך יעקב את בניו, הכל היה בחינת המשכת הדעת הקדוש הנ"ל, כי יעקב בחיר שבאבות, שהיתה מטתו שלמה, שהוליד שנים־עשר שבטי יה שהיו כלם צדיקים קדושים בקדשת ישראל, שמהם יצאו כל זרע בית ישראל שקבלו את התורה הקדושה, שהוא הדעת הקדוש הנ"ל - להכיר ולידע את הבורא יתברך שמו, על־כן קבץ את בניו קדם מותו, כדי לצוות להם, להמשיך ולהאיר בהם הדעת הקדוש הזה, להודיעם כי ה' הוא האלקים, שזה הדעת הקדוש התחיל אברהם אבינו להודיעו בעולם, בפרט לבניו, כמו שכתוב (בראשית יח, יט): "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך ה'", וכן יצחק אחריו. אבל אברהם ויצחק עדין לא היתה מטתם שלמה, אבל יעקב שהיתה מטתו שלמה עסק בזה ביותר, ובפרט קדם הסתלקותו, ועל־כן קבצם וצום וברכם, כי כל הברכות הם בחינת המשכת הדעת הנ"ל, להודיעם האמונה הקדושה, שזה עקר כלל הברכות שבעולם, בחינת (ישעיה סה, טז): "אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן".

כי כל הטובות והברכות וכל ההשפעות שבעולם בגשמיות ורוחניות כלם נמשכין מהדעת הנ"ל, בבחינת (נדרים מא.): 'דעת קנית מה חסרת', כי תכלית הדעת הנ"ל לידע ולהכיר את הבורא יתברך, הוא הברכה, דהינו להודות ולהלל ולברך אותו יתברך בכל עת על כל דבר, כמו שתקנו לנו רבותינו ז"ל ברכות על כל הדברים שבעולם, שכל אלו הברכות הם בחינת המשכת הדעת הנ"ל, שאנו צריכין להודיע לכל באי עולם בכל פעם כי ה' הוא האלקים, והוא ברא ויצר ועשה הכל ומקים הכל ומנהיג ומשגיח בכל עת, והוא ברחמיו מזמין ומשפיע לנו כל דבר ודבר בפרטי פרטיות, (וכן מבאר בהתורה 'ימי חנכה הם ימי הודאה', שעקר התכלית הוא הודאות וברכות וכו', עין שם). ועל־ידי הברכות שאנו מברכין אותו יתברך, על־ידי־זה נמשכין עלינו כל הברכות וכל ההשפעות טובות, כי המברך מתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, בבחינת (משלי כב, ט): "טוב עין הוא יברך" - 'יברך', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה לח.).

וזה בחינת כל הברכות שברך יעקב ומשה את ישראל קדם הסתלקותם, שכלם היו בחינת המשכת הדעת הקדוש הנ"ל. ועל־כן כל כלליות ברכותיהם את ישראל היה שיתגברו לכבש את ארץ־ישראל ולהכניע ולשבר השונאים המונעים מקדשת ישראל, כמובן בפרוש רש"י ובכל דברי רבותינו ז"ל, שזהו בחינת מה שברך את יהודה (בראשית מט, ט): "גור אריה יהודה", שיצא ממנו דוד שילחם מלחמות ה' להכניע העכו"ם שהם כנגד ארץ־ישראל. וכן "גד גדוד יגודנו" וכו' (שם), וכן כלם. וכן בברכתו של משה שהיה מעין ברכתו של יעקב, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י דברים לג, יג). כי עקר הדעת הנ"ל נמשך רק בארץ־ישראל ששם הבית־המקדש, ששם עקר הדעת של בחינת בן ותלמיד, וכנ"ל: