# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/63/65/8/

ועל־כן קדם שברך יעקב את כל בניו עסק תחלה במנשה ואפרים לברכם, כמבאר בפרשה (בראשית מח, כ). כי יוסף הצדיק הוא בחינת 'צדיק יסוד עולם', שהוא בחינת הצנור הקדוש שעל ידו נמשך ברכת הדעת לכל ישראל, כי 'בן זקנים הוא לה', 'בר חכים', שכל הדעת הקדוש שקבל משם ועבר - מסר לו. ועל־כן יוסף הוא אחד משבעה רועים שהם ממשיכים זה הדעת בעולם להודיע כי ה' הוא האלקים. ועל־כן יצאו מיוסף מנשה ואפרים, שהם בחינת כלליות הדעת הנ"ל, שהוא בחינת הדעת של בחינת בן ותלמיד, כי מנשה זה בחינת השגת הדעת הבן, שהוא בחינת 'מה חמית מה פשפשת', בחינת 'איה מקום כבודו' וכו', שזהו בחינת מנשה, בחינת (שם מא, נא): "כי נשני ה' את כל עמלי ואת כל בית אבי", הינו בחינת 'איה' הנ"ל, בחינת 'מה חמית' וכו', כמו שכתוב בזהר (תרומה דף קכז.): 'בתר דחמא ופשפש וכו' אחוין ליה: מה חמית? מה פשפשת'? (אחרי שראה ובדק, מראים לו: מה ראית? מה בדקת?) כי עדין אין יודעין כלל, שזהו בחינת "כי נשני ה'" וכו', כי עדין אינו יודע כלל, כאלו הכל נשכח ממנו, וכמו שראינו זאת בכל פעם מרבנו הנורא, זכר צדיק וקדוש לברכה, שבכל פעם אמר שאינו יודע כלל (חיי מוהר"ן, סימנים י, כד, סז ועוד), וכמו שמרמז זאת בהתפארות של העור שאמר שזוכר כל אלו המעשיות ואינו זוכר כלל, עין שם היטב והבן.

ואפרים זה בחינת השגת התלמיד, שהוא בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', שאפלו בשאול תחתיות, ואפלו בעצם ענינו ודחקנו בגוף ונפש וממון, גם שם נמצא השם־יתברך ועוזר לנו בכל עת, וזה בחינת אפרים, בחינת (בראשית מא, נב): "כי הפרני אלקים בארץ עניי", שאפלו בעניי ומרורותי העצום - גם שם הפרני ה' ומקרב אותי ומרחם עלי בכל עת, כי 'מלא כל הארץ כבודו', וטובו וגדלו ורחמיו לא כלים לעולם.

ועל־פי זה יש להבין איזה רמז קצת בענין הפלפול והשנוי דעות שהיו בין יעקב אבינו, עליו השלום, ובין יוסף, אם להקדים את מנשה לאפרים או את אפרים למנשה, כמבאר בפרשה, כי יוסף רצה להקדים את מנשה, כי הוא הבכור, כי הוא בבחינת השגת הבן הנ"ל, שזה עקר ההשגה, בחינת השגת הרב, כמו שמבאר שם שזאת ההשגה גבה יותר, אבל יעקב מאן בזה ואמר (שם מח, יט): "ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וכו', ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו" וכו', כי אף־על־פי־כן עקר שעשועיו יתברך ועקר קיום העולם הוא על־ידי בחינת השגת התלמיד שהוא בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', שמודיע ומגלה אלקותו יתברך לכל שוכני עפר המנחים למטה מאד וכו', כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, שזה עקר שעשועיו יתברך, כי יש להשם־יתברך מלאכים ושרפים וכו'. ועל־כן העקר הוא מה שמאירין בדרי מטה הנמוכים מאד, בבחינת 'ואבית תהלה מגושי עפר' וכו'. ועל־כן הקדים יעקב את אפרים לפני מנשה, כי זאת ההשגה של בחינת אפרים להאיר בדרי מטה בחינת 'מלא' - זה יקר יותר, כנ"ל.

וזהו שאמר: "וזרעו יהיה מלא הגוים" - "מלא" דיקא. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, שיצא ממנו יהושע שיתמלא שם ה' על ידו בכל הגוים, בכל העולם כלו. הבט וראה נפלאות ה', כי דיקא מחמת בחינת יהושע שיצא ממנו, על־ידי־זה הקדימו לפני מנשה, כי יהושע הוא בחינת השגת התלמיד, בחינת (ישעיה כו, יט): "הקיצו ורננו שוכני עפר", כמו שכתוב שם, שהוא מגלה כי מלא כל הארץ כבודו, ועל־כן ראוי להקדימו, כי זה עקר הארת הדעת הנ"ל, להמשיכו למטה לכל מדרגות התחתונות וכו', וכנ"ל.

נמצא שאפרים ומנשה הם בחינת כלליות הדעת של בן ותלמיד, שזה כלל כל הברכות שרצה לברך את בניו, על־כן הקדים לברך אותם תחלה. וזה שברכם (בראשית מח, כ): "בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה", שכל הברכות שירצה אחד מישראל לברך את חברו, שהוא המשכת הדעת הקדוש הנ"ל, שהוא עקר הברכה, כל הברכות יהיו כלולים במה שיברכו "ישמך אלקים כאפרים וכמנשה", שהם בחינת הארת הדעת של בן ותלמיד, שהם כלל הדעת הקדוש שהוא כלל כל הברכות כלם, כנ"ל: