# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/61/

ערב בשעת מתן מעות משתעבד מיד. לאחר מתן מעות אינו משתעבד אלא בקנין:

על־פי מה שכתב רבנו ז"ל על פסוק "כי תצא למלחמה" סימן ר"פ, שצריך לקשר מחשבתו בשעת המשא־ומתן אל התורה, ועל־ידי־זה מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות, שזה עקר בחינת המשא־ומתן, כדי לברר ניצוצות על־ידי אמונה, עין שם:

נמצא, שעקר המשא־ומתן הוא בחינת תורה ואמונה, ושני בחינות אלו מצינו בגוף המשא־ומתן בעצמו גם־כן, כי רב המשא־ומתן הוא נעשה על־ידי המעות והחפצים. והמעות הם בחינת תורה כמרמז בדברי רבנו (סימן רד) שכתב, כי ' מעות ' ראשי תבות: ו' אין ע' ברה מ' כבה ת' ורה, גם כתב במקום אחר (סימן ס), ש' ממון ' ראשי תבות: מ 'שם נ 'תעשר מ 'שה, דהינו מן הלוחות שהם התורה. והחפצים הם בבחינת אמונה, כי שם הניצוצות הנפולות, שהם ניצוצי המלכות שהוא בחינת אמונה כנ"ל, ועל־כן רב המשא־ומתן נעשין על־ידי מעות דוקא, ועל־ידי מעות יכולין לקנות הכל, והכל נעשה על־ידי המעות, וכמו שכתוב (קהלת י, יט): "והכסף יענה את הכל".

כי המשא־ומתן הוא לנשא ולהעלות הניצוצות ולתנם למקומם, כמו שכתב רבנו שם, שזה בחינת משא־ומתן. וזה נעשה על־ידי אמונה כנ"ל, אך אין להאמונה כח להתנשא ולעלות כי אם על־ידי התורה, כנ"ל, ועל־כן על־ידי המעות, שהוא בבחינת תורה, מנשאין כל המשא־ומתן, ויכולין לקנות כל הסחורות על־ידי המעות, כי כל בחינות ניצוצי אמונה שיש בכל הסחורות, קשה להם להתנשא ולעלות כי אם כשמקבלין כח מבחינת תורה כנ"ל, ועל־כן על־ידי המעות, שהוא בחינת תורה, תכף מתנשאין ועולין, ועל־כן נעשה המשא־ומתן על־ידי המעות, דהינו ברור ניצוצי אמונה על־ידי בחינת תורה, כנ"ל. ועל־כן מדאוריתא כסף קונה (חשן משפט, סימן קצח, סעיף א), כי על־ידי המעות, שהיא בחינת תורה, מקבלת האמונה כח, ועל־כן צריך להאמין דבריו לקים המקח.

וזהו בחינת ערב בשעת מתן מעות משתעבד מיד, כי צריך לקים ולהאמין דבריו, כי יש כח להאמונה על־ידי שמקבלת מבחינת התורה על־ידי המתן־מעות, שהוא בחינת תורה, וכשיש כח בהאמונה צריך לקים דבריו, אבל לאחר מתן מעות - אין משתעבד, מחמת שאין להאמונה כח מבחינת תורה, דהינו המעות. ועל־כן יכול לשנות הדבור שהבטיח להיות ערב, ואזי אין משתעבד כי אם בקנין, כי הקנין־סודר הוא גם־כן בבחינה זו, כי הבגדים הם מבחינת בינה, כידוע (פרי־עץ־חיים, תפלה, פרק ג). ומשם יוצאת התורה בבחינת (משלי א, ח): "ואל תטש תורת אמך", ואם לבינה (משלי ב, ג), וזהו בחינת (שם כו, כז): "כבשים ללבושך" - שהתורה הוא בבחינת לבושים, כנ"ל.

וזהו קנין־סודר שנלקח הבגד בידו, ואזי האמונה שהיא בידים, בבחינת (שמות יז, יב): "ויהי ידיו אמונה", כמו שכתב רבנו שם, מקבלת כח מן הבגדים, שהם בחינת תורה כנ"ל, ואזי יש כח להאמונה, ועל־כן צריך לקים ולהאמין דבריו, ועל־כן קנין־סודר מועיל בכל דבר (חשן משפט, סימן רג, סעיף א), כי על־ידי־זה נתחזק האמונה כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קעו:): בשעת מתן מעות משתעבד הערב, שכן על אמונתו הלוהו, הינו שיש כח להאמונה על־ידי המעות, כנ"ל: