# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/62/2/

והנה הערב בעד הלוה הוא בבחינת רגלין, בבחינת (סכה נג.): 'רגלוהי דבר אינש אנון ערבין ליה' (רגלי האדם הם ערבים שלו), כמובא שם בסוף המאמר הנ"ל, כי הלוה הוא בחינת עני, בחינת מקבל נגד המלוה הגומל עמו חסד. ועל־כן הלוה הוא בבחינת רגלין, שהם בחינת מקבל, כמובן שם במאמר הנ"ל. ועקר העניות וההלואה הוא רק מחמת פגם הרגלין, הינו פגם האמונה שמשם עקר חסרון הפרנסה, כמובן בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות. ומחמת זה הכרח ללוות, כי הממון הוא בחינת רגלין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קי.): "ואת כל היקום אשר ברגליהם" (דברים יא, ו) - 'זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו'.

וכשנפגמין הרגלין, חס ושלום, על־ידי כפירות, חס ושלום, פגם אמונה, שזה בחינת "נטיו רגלי", חס ושלום, על־ידי־זה נתמעט הפרנסה ונעשה עני, חס ושלום, שהוא בבחינת כושל, בחינת "ברכים כשלות" (ישעיה לה, ג), בחינת נטוי רגלין, כי על־ידי פגם האמונה, שהיא חזוק הרגלין כנ"ל, על־ידי־זה נכשלין הרגלין ואינו יכול לקום על רגליו, הינו שנתמעט הממון שלו המעמידו על רגליו כנ"ל, ומחמת חסרון הממון הוא מכרח ללוות ואזי, המלוה הגומל עמו חסד ומלוה לו, הוא מעמידו על רגליו על־ידי הממון שמלוה לו, שהוא בחינת יקום וכו', כנ"ל.

נמצא, שהלוה הוא בבחינת רגלין, ועל־ידי המצוה של הלואות גמילות חסד, על־ידי־זה נעשה היחוד וההמתקה הנ"ל של בחינת המחאת כף ורקודין, כי על־ידי הנדבת לב של המלוה שמתנדב לבו לגמל עמו חסד, שזה בחינת רוח נדיבה, על־ידי־זה מתעורר בחינת רוחו של הצדיק. כי רוח הצדיק, שהוא רוח שבלב, הוא בעצמו בחינת (תהלים נא, יד): "רוח נדיבה", כי עקר בחינת צדיק הוא על שם שעושה צדקה וחסד, כי הצדיק הוא נדיב לב, ורוח הצדיק שבלב הוא בחינת רוח נדיבה, בחינת נדבת לב, שעל־ידי־זה מאיר בידין ורגלין, ומכניע הכפירות ומגלה בחינת אמונה, ומעלה הרגלין מבחינת "רגליה ירדות מות" (משלי ה, ה), שזה נעשה על־ידי בחינת צדקה, בבחינת (שם י, ב): "וצדקה תציל ממות", כי רוח הצדיק הוא בחינת "רוח נדיבה" - שעושה צדקה ומתקן ומאיר הידין והרגלין וממשיך בהם צדקה וחיים, ומכניע סטרא דמותא בחינת עבודה־זרה וכפירות.

ועל־כן מי שעושה צדקה או גמילות חסד, הוא מעורר רוח הצדיק על־ידי הרוח הנדיבה שבלבו, והאי רוחא נשיב בידין ורגלין ומאיר הארת הידין והרגלין, כי הנותן והמקבל הם בחינת מרדכי ואסתר, איש ואשה, ידין ורגלין המבארים במאמר הנ"ל, כי הנותן משפיע מתנת ידו על־ידי הרוח נדיבה שבלבו, שהוא רוח הצדיק להעני המקבל, שהוא בחינת רגלין כנ"ל, ומחזיקו ומעמידו על רגליו על־ידי־זה כנ"ל, ומעלה אותו מבחינת "נטיו רגלי", מבחינת "רגליה ירדות" וכו', כנ"ל.

נמצא, שעל־ידי צדקה וגמילות חסד, על־ידי־זה נעשה בחינה הנ"ל, בחינת הארת הידים והרגלים, על־ידי 'האי רוחא דנשיב בהון', שהוא רוח הצדיק, שהוא בחינת רוח נדיבה שבלב לעשות צדקה וגמילות חסד, אך גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מט:), כמו שכתוב "וכי ימוך אחיך וכו', והחזקת בו" (ויקרא כה, לה), וכמו שפרש רש"י שם: עד שלא נפל, אחד יכול להקימו. משנפל, עשרה אין יכולין להקימו, כי כשהוא כבר עני ומכרח לקבל צדקה, אזי הוא מקבל ממש, ואזי היא בבחינת רגלין, ואזי קשה להקימו, כי שם בבחינת רגלין, שם עקר אחיזתם בבחינת "רגליה ירדות" וכו', כנ"ל, אבל כשמלוה לו גמילות חסד, אזי יכול להחזיקו עד שירחיב ידיו ויסלק לו, ואזי יצילו מלהיות מקבל כלל.

וזה טובה גדולה מאד, כי יעלהו מבחינת רגלין, כי אחר־כך כשהלוה חוזר ומסלק להמלוה, אזי הלוה שוה למלוה. נמצא, שזה הלוה שהיה בתחלה בשעת ההלואה בבחינת מקבל בבחינת רגלין, עכשו שהרחיב ידו על־ידי ההלואה וזוכה לסלק, עכשו יצא מבחינת מקבל מבחינת רגלין, והוא שוה למלוה. וזה בחינת לבו נשא את רגליו', כי על־ידי הרוח נדיבה שבלב המלוה, על־ידי־זה נשא את זה שהיה בבחינת רגלין ועכשו הוא שוה אליו, וזה בחינת 'השוו אשה לאיש' הנאמר שם בסוף המאמר הנ"ל. 'השוו' דיקא, בחינת 'לבו נשא את רגליו', שמנשאין הרגלין למעלה עד שהרגלין שוין להידין, בבחינת (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה". נמצא, שעל־ידי ההלואת גמילות חסד, עושה טובה גדולה להלוה, וזכות מצוה זו גדול מאד כמובא בדברי רבותינו ז"ל (שבת סג.):