# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/62/3/

וזה בחינת ערב, כי הערב הוא בחינת רגלין, בחינת 'רגלוהי דבר אינש אנון ערבין ליה' כנ"ל, כי הוא ערב בעד הלוה ועומד במקום הלוה. ועל־כן הערב הוא גם־כן בבחינת רגלין כמו הלוה כנ"ל, ועקר הערבות הוא מחמת בחינה זו, בחינת רגלין הנ"ל, כי זה המלוה שרוצה לגמל חסד עם הלוה, ומאיר ברוח הנדיבה שבלבו להלוה, ומלוה לו מעותיו כדי להקימו על רגליו, כדי שאחר־כך יחזיר זה הלוה ויסלק לו, ועל־ידי־זה יהיה נעשה בחינת תקון הרגלין כנ"ל, בחינת 'לבו נשא את רגליו' כנ"ל, אבל מחמת שזה שבא ללוות כבר - נמעדו אשוריו קצת ונפגמו בחינת הרגלין עד שהכרח ללוות, על־כן המלוה מתירא להלוות לו, כי מחמת שהלוה הוא בבחינת רגלין כנ"ל, ושם הוא אחיזתם כנ"ל, על־כן יכול להיות להפך, חס ושלום, שלא יתאחזו גם הם, חס ושלום, גם בזה המעות שמשפיע לו ברוח נדיבה ולא יוכל לסלק לו. או שמחמת שהם יתאחזו בו יהיה נפגם אמונתו ויכחש בחברו ולא ירצה לסלקו, מאחר שהם סמוכים אליו מחמת שהוא בבחינת רגלין, מאחר שהוא עכשו בבחינת מקבל, כנ"ל.

על־כן אינו רוצה להלוות לו כי אם על־ידי־זה הערב שהוא ערב בעד הלוה, שהוא בבחינת רגלין, שלא יהיה נשקע שם המעות, חס ושלום, בבחינת "רגליה ירדות" וכו', רק הוא מחיב להשתדל להעלות המעות משם, ולהחזירו לשרשו להמלוה, ועל־כן הוא בבחינת רגלין, כי זה עקר הערבות - להעלות המעות מבחינת רגלין, דהינו מהלוה שלא יהיה נשקע שם, חס ושלום, ועל־כן הזהירו רבותינו ז"ל (יבמות קט.): 'הרחק מן הערבונות', כי זה הוא מקום סכנה כנ"ל. ועל־כן למה לו לצרה הזאת - להכניס עצמו לבחינת רגלין, אשר הם נאחזין שם ביותר, והוא מקום סכנה, על־כן טוב להתרחק מזה: