# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/62/5/

וזה בחינת יבום וחליצה, כי כל אדם עקר עבודתו בזה העולם להעלות בחינת הרגלין שנאחזין שם החיצונים כנ"ל. וזה עקר העבודה להעלות ולתקן הרגלין על־ידי ברור ותקון האמונה בשלמות, ואחר־כך כשמגיע זמנו להסתלק, הוא צריך שיניח אחריו ברכה בן שימלא מקומו, שיתקן גם־כן בחינת הרגלין על־ידי האמונה בשלמות.

ועקר תקון הרגלין הוא על־ידי הבן שמניח, בבחינת 'ברא כרעיה דאבוה' (ערובין ע.), והוא נמשך על־ידי רוח הצדיק דנשיב בידין ורגלין. ועקר ברגלין שהוא בחינת בת זוגו, כמו שכתוב (שמואל־א' ב, ט): "רגלי חסידו ישמר", 'רגלי - דא אתתא' (זהר וירא קיג.), ועל־ידי־זה על־ידי ההוא רוחא, על־ידי־זה נולד הבן, שהוא בחינת רגלין, בחינת 'ברא כרעיה דאבוה'. ועל־ידי־זה עקר תקון הרגלין בחינת 'לבו נשא את רגליו', כי אלו חיה אלף שנים - אי אפשר לתקן בשלמות את בחינת הרגלין, כי צריך לברר בכל דור ודור, על־כן עקר התקון על־ידי שנשאר אחריו בנים ובנות לדורי דורות, וכל אחד לפי בחינתו מברר ומתקן את בחינת הרגלין לפי בחינתו, לפי העת ולפי הדור.

נמצא, שעקר הרגלין בבחינה הנ"ל, דהינו 'על־ידי האי רוחא דנשיב' וכו', כנ"ל - הוא רק על־ידי בנים, וכשמת, חס ושלום, בלא בנים, אזי אינו יכול לעלות ולכלל בצרורא דנשמתין, שהוא בחינת אמונה, כידוע, מחמת שלא תקן את האמונה, שהוא בחינת רגלין, על־ידי שלא הניח אחריו בנים. על־כן התקון שלו על־ידי אחיו שמיבם את אשתו, שהוא בחינת רגלין של הנפטר, ושם נשאר האי רוחא דשדי בגוה, שהוא בחינת רוח הנ"ל דנשיב, עקרו ברגלין, ועל־ידי־זה יכול האח לתקן את אחיו הנפטר, שיהיה נמשך עדין בעולם לתקן בחינת הרגלין. ועקר התקון הוא על־ידי האי רוחא הנ"ל דנשיב ברגלין. ועל־כן כשאינו רוצה ליבם, אז 'וחלצה נעלו' - 'נעלו' דיקא, שהוא השמירה של הרגלין, ונמשך מהרוח הנ"ל, ועל־ידי־זה יש מקום להאי רוחא להתלבש על־ידי חליצת הנעל, שהוא הלבוש והשמירה של האמונה שנמשך משם וכו', והבן כל זה.

ועל־כן נזכר ברות (פרק ד): "שלף איש נעלו" לענין קיום משא־ומתן, כי חליצת נעל לענין משא־ומתן הוא בחינת חליצה ממש וכו', ושם ברות מרמז על סוד יבום וחליצה, כידוע. ועין בזהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל, שכל סוד יבום וחליצה הוא בבחינת 'האי רוחא דשדי בגוה', הינו כנ"ל, והבן:

שיך לעיל