# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/62/8/

ודוד המלך, עליו השלום, שהיה מדתו אמונה, בחינת מלכות, והשתדל תמיד להעלות בחינת הרגלין, בבחינת (תהלים כו, יב): "רגלי עמדה במישור", וכל תפלתו היה תמיד להנצל מסטרא דמותא שהיה סמוך לשם, בבחינת (שמואל־א' כ, ג): "כפשע ביני" וכו',, כמו שכתוב (תהלים קיח, ז): "לא אמות כי אחיה" וכו'. וכיוצא בזה, וכמובא בספרים, על־כן בקש דוד (שם קיט, קכב): "ערב עבדך לטוב". כי היה צריך בחינת ערבות להנצל מבחינת סטרא דמותא, מבחינת "רגליה ירדות" וכו', ועל־כן בקש מהשם־יתברך: "ערב עבדך לטוב" וכו'; כי עקר ערבות הוא בבחינה זו, שהוא ערב, שלא יהיה נשקע בחינת ההארה הנ"ל דנשיב ברגלין, בבחינת "רגליה ירדות" וכו', וכנ"ל. ועל־כן בקש דוד המלך, עליו השלום, שהשם־יתברך בעצמו, כביכול, יהיה ערב בעדו להצילו משם, וכנ"ל:

שיך לעיל