# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/1/

כי עקר הוא הרצון, שצריך האדם להרגיל את עצמו לכסף ולהשתוקק ולהתגעגע בכל עת להשם־יתברך ולתורתו ומצוותיו, ולהשתדל תמיד שיהיו לו רצונות טובים חזקים דקדשה. וכמו שאמר רבנו ז"ל בשיחתו הקדושה עמנו באותה העת שגלה התורה הנ"ל, כי אז שמענו השיחה הקדושה הנדפסת בהשיחות הר"ן (סימן נא) המתחלת: 'עולם הזה אינו כלום', שמבאר שם עצם מעלת הרצון אל הקדשה, כי אמר רבנו ז"ל שעקר עבודת ה' הוא הרצון, כי לעבד ה' אינו יודע מי הוא זה שיוכל לומר שיעבד השם־יתברך, ואפלו מלאך ושרף אינו יכול להתפאר שיוכל לעבד ה' וכו', רק העקר הוא הרצון להשם־יתברך, ואף־על־פי שנדמה שהכל רוצים להתקרב להשם־יתברך, כי הכל חפצים ליראה את שמך, אף־על־פי־כן, לא מבעיא שאין אדם אחד דומה לחברו בענין הרצון, כי אם גם באדם אחד אין יום אחד דומה לחברו בענין הרצון וכו', כמבאר שם, עין שם. וכן דבר מזה רבנו ז"ל כמה פעמים בכמה לשונות, שהעקר הוא רק הרצון והכסופין, שירצה ויכסף תמיד ברצון חזק לעשות רצונו יתברך באמת, ואם אף־על־פי־כן, אינו זוכה, מה לעשות? ויתגבר לבלי להפסיק ולבטל הרצון, חס ושלום, רק ירצה יותר ברצונות חזקים יותר, ויתגבר ברצון חזק וכסופין גדולים לה' יתברך תמיד בכל עת לעולם ועד, כי העקר הוא הרצון: