# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/15/

נמצא, שעקר קדשת המשא־ומתן, לזכות לעשית משא־ומתן באמונה לבלי לשנות דבורו, זוכין על־ידי הצדקה, שהוא בחינת 'הארת הרצון' כנ"ל. ומחמת זה תקנו רבותינו ז"ל - שאין המשא־ומתן נקנה כי אם בקנין השיך לכל דבר, כל זה מחמת ששכיחים כפירות ושנויים בהמשא־ומתן שנמשכין מפגם הרצון כנ"ל. על־כן עמדו על סוף דעתן של בני אדם - שאין גומרין המקח ברצונם בשלמות כל זמן שלא היה בו קנין גמור, כי הדעה והרצון שבמשא־ומתן הוא פגום קצת כנ"ל, על־כן שכיחים בו שנויים ורצונות מתחלפים הרבה, שכל זה נמשך מפגם הרצון, שמשם נמשך המשא־ומתן כנ"ל, על־כן אמרו שאין המקח נגמר כי אם בקנין שתקנו לכל דבר, כי על־ידי הקנין נמשך הארת הרצון לתוך המשא־ומתן, ואז אי אפשר לשנות עוד:

וזה בחינת קנין־סודר שקונה בכל הדברים, כי הבגדים הם בבחינת הארת הצדקה, בבחינת (איוב כט, יד): "צדק לבשתי וילבשני", כי על־ידי הצדקה - עקר המשכת הרצון כנ"ל, כי על־ידי הצדקה, מהפך הרגז, בחינת עשיה, לרצון, שזה עקר שלמות הרצון, שזהו בחינת עשית כל המצוות שבתורה כדי להעלות עשיה לרצון, כמבאר כל זה לעיל היטב.

וזהו בחינת הלבושין, בחינת חלוקא דרבנן, שכל המצוות והזכיות שעושין בעולם הזה - נעשה מהם חלוקא דרבנן, שהוא לבושין להנשמה שתוכל לעלות ולכלל במקום שצריכה לעלות. וכל זמן שאין לבושין להנשמה - אינה יכולה לעלות למקומה.

ולכאורה תמוה, הלא עקר התכלית הוא לזכות להכיר את השם־יתברך אפין באפין, ולהכלל ברצון העליון ברעוא דרעוין, ולמה צריכה הנשמה לבושין דיקא? כי הלא הלבוש הוא בחינת הסתרה וצמצום שמסתירין ומלבישין האור בלבושין! אך על־פי הנ"ל מבאר היטב, כי עקר שלמות הנשמה הוא - שתזכה לרצון כנ"ל, ועקר הרצון הוא על־ידי התרחקות כנ"ל, אשר בשביל זה ירדה הנשמה לזה העולם הרחוק דיקא, כדי שתזכה כאן לרצון בשלמות, כנ"ל.

ואז כשהנשמה זוכה להיטיב מעשיה בזה העולם - אז נעשה מכל מצוה ומעשה הטוב שעשתה בזה העולם - נעשה ממנו לבוש להנשמה, והלבוש הוא בחינת הארת הרצון שזוכה הנשמה על־ידי המצוה, הינו שהיא זוכה בעולם העליון לאור הרצון העליון, שהוא בחינת מטי ולא מטי (זהר נח סה.), בחינת רצוא ושוב, כי עקר הוא רק כשיש מניעה בחינת לבוש המעלים ומונע האור, אבל בעולם הזה הלבוש עב וגשמי מאד עד שאין רואין האור כלל.

אבל בעולם העליון זוכין ללבושים רוחניים דקים, שהלבושים בעצמן הם בחינת רצונות, הינו שהלבושים מצמצמין ומעלימין האור רק בשביל שיתגבר הרצון. והלבוש בעצמו הוא בחינת אור הרצון, בחינת (זהר חיי־שרה קכג:): ארבע מאות עלמין דכסופין דירתין צדיקיא לעלמא דאתי (ארבע מאות עולמות של כסופין שיורשים הצדיקים לעולם ועד), כי יש לבושין ועולמות של רצון בחינת עלמין דכסיפין, כי יש כמה חלוקים ברצון, כמו שכתב רבנו ז"ל (שיחות־הר"ן סימן נא).

וזהו מעלת הנשמה של הצדיק על המלאכים, כי מחמת שהיתה בעולם הזה בעולם העשיה, וזכתה להארת הרצון בזה העולם על־ידי מעשיה הטובים, על־ידי־זה הוא זוכה בעולם העליון לשלמות הארת הרצון שהוא על־ידי לבושין קדושים דיקא, שהוא בחינת מטי ולא מטי, שזהו עקר שלמות הרצון - כשמאיר על־ידי לבושין רבים בחינת חלוקא דרבנן, וכל מה שזוכין למצוות ומעשים טובים יותר - נתרבין לבושין יותר, וכמו כן זוכה להארת הרצון יותר.

כי עקר הארת הרצון הוא על־ידי בחינת לבושין קדושים כנ"ל. נמצא, שהלבושין הם בבחינת הארת הרצון, בחינת צדקה. ועל־כן, על־ידי קנין־סודר ממשיכין הארת הרצון בהמשא־ומתן על־ידי שלוקחין כנף בגדו, כי הלבושין הם בבחינת הארת הרצון כנ"ל. ואזי נגמר המקח ואי אפשר לשנות, כי נתבטלין כל השנויים שנמשכים מפגם הרצון, כי כבר נמשך הארת הרצון על־ידי הלבושין על־ידי קנין־סודר, כנ"ל: