# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/16/

ועל־כן הערב שלא בשעת מתן מעות אינו משתעבד כי אם בקנין, כי בשעת מתן מעות נשתעבד מיד, כי בשעת מתן מעות, הינו כשהמלוה נותן המעות להלוה, אז הוא בחינת הארת הרצון, כי עקר הארת הרצון על־ידי הצדקה וגמילות חסד, כנ"ל. ועל־כן בשעת הלואה ומתן מעות שנמשך מהמלוה ללוה - זהו בחינת המשכת הרצון מהמלוה הגומל חסד, שהוא בחינת נדיב לב, בחינת רצון, שמשם כל העשירות והממון. ובשביל זה נקרא הממון בתורה 'כסף' - לשון 'כסופין', כי משם שרש הממון, מבחינת רצון כנ"ל (באות יב), ועל־כן בשעת מתן מעות מהמלוה ללוה, נמשך הארת הרצון שהוא בחינת אמונה כנ"ל. ועל־כן אז בודאי נשתעבד הערב בלא קנין כלל, כי אין צריכין שום קנין מאחר שיש כאן הארת הרצון, שזהו בחינת כל הקנינים כנ"ל, אבל שלא בשעת מתן מעות אז אין משתעבד אלא בקנין, שעל־ידי־זה נמשך הארת הרצון, שעל־ידי־זה נגמרים כל הקנינים ואי אפשר לשנות, עוד, כנ"ל: