# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/18/

כי שבת נחמו הוא הנחמה על החרבן בית־המקדש, דהינו שמתאבלין עליו בין המצרים משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב. ועקר חרבן בית־המקדש הוא בחינת פגם הרצון, שהוא פגם האמונה. כי הבית־המקדש הוא בחינת הארת הרצון, כי שם היו מקריבים כל הקרבנות שהם בחינת רצון, כמו שכתוב (ויקרא יט, ה): "לרצנכם תזבחהו", ועל־ידי־זה נקרא בית־המקדש בחינת קדש, שהוא בחינת רצון שנקרא קדש, כי זה עקר הקדשה, להאמין שהכל ברצונו יתברך, ולכסף ולהשתוקק אליו יתברך תמיד ברצון חזק כנ"ל, כמו שכתב שם רבנו ז"ל בהתורה הנ"ל, על השלש רגלים שנקראים מחמת זה "מקרא קדש" וכו', עין שם.

ועקר קדשת הבית־המקדש הוא מבחינת קדשי קדשים, ששם עקר הקדשה, כי קדשי קדשים בחינת רעוא דרעוין, רצון שברצונות, כי הרצון נקרא קדש, ועל־כן בחינת רצון שברצונות הוא בחינת קדשי קדשים.

ועל־כן עקר היראה נמשכת מהבית־המקדש שנקרא יראה, וכמו שכתוב (בראשית כח, יז): "מה נורא המקום הזה", כי היראה נעשה על־ידי הרצון שמאיר בבית המקדש כנ"ל. ועל־כן בשלש רגלים היינו צריכין לעלות לרגל, לראות פני ה' בבית המקדש, כי שלש רגלים הם מקראי קדש, שאז התגלות הרצון, כנ"ל בהתורה הנ"ל. ועל־כן צריכין לעלות אז לבית המקדש ששם עקר התגלות הרצון שנמשך מבחינת רצון שברצונות, בחינת קדש־קדשים, וכמבאר בהתורה הנ"ל שצריכין לקשר כל הרצונות לבחינת הרצון שברצונות, וזה זוכין בבית המקדש, כנ"ל.

וזהו שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' - 'פני ה'' דיקא, זהו בחינת הארת הרצון שנקרא פנים, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וזהו ולא יראו פני ריקם - כי אי אפשר לקבל אור הפנים, שהוא בחינת רצון כי אם על־ידי צדקה כנ"ל, ועל־כן הצריכו אז ביום־טוב להביא קרבנות נדרים ונדבות שהם בחינת צדקה נדבת לב, בחינת רצון, כדי להמשיך הארת הרצון, שהוא בחינת הארת פנים, שזוכין ברגלים בבית המקדש שעולין שם ברגל, כנ"ל.

וזהו מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב - 'בת נדיב' דיקא, בחינת נדבת לב, בחינת הארת הרצון שזוכין כשעולין ברגל שלש פעמים בשנה, שעל זה נאמר מקרא זה: מה יפו פעמיך, כמו שפרש רש"י שם. ועל־כן הזהירה תורה ביותר לתת צדקה ברגלים, כמו שכתוב (דברים טז, יא): "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך ובתך והגר והיתום והאלמנה" וכו'. ודרשו רבותינו ז"ל (תנחומא ראה יח): 'אם אתה משמח את שלי - אני משמח את שלך'. כי עקר שמחת יום־טוב הוא כפי התגלות הרצון שזוכין, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, בחינת (תהלים נח, יא): "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ" וכו', עין שם. ועקר התגלות הרצון הוא על־ידי צדקה כנ"ל, ועל־כן ביום־טוב שאז צריכין לגלות הרצון, על־כן צריכין אז להרבות בצדקה כנ"ל. ועל־ידי־זה עקר שמחת יום־טוב, כי עקר השמחה על־ידי התגלות הרצון, כנ"ל. וזהו אם אתה משמח את שלי, דהינו שאתה נותן צדקה, אז אני משמח את שלך, כי עקר השמחה על־ידי הארת הרצון שזוכין על־ידי צדקה, כנ"ל: