# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/2/

כי באמת עקר התכלית הטוב של הנשמה הקדושה הוא שתזכה לתכלית שלמות הרצון, שהוא בחינת רצון שברצונות, שתזכה הנשמה שיהיו לה רצונות חזקים אמתיים להשם־יתברך עד שתזכה להכלל ברעוא דרעוין, שהוא רצון שברצונות, שזהו השלמות והמעלה העליונה מכל המעלות, כמו שמצינו שמשה רבנו, עליו השלום, שהוא מבחר מין האנושי, ומי לנו גדול ממשה רבן של כל הנביאים והצדיקים האמתיים של כל הדורות, ובסוף בעת הסתלקותו, שאז זכה בודאי לתכלית שלמות המעלה שאי אפשר להשיג, וכל עקר עצם הפלגת מעלתו הוא שזכה בעת הסתלקותו הקדושה להכלל ברעוא דרעוין, שהוא רצון שברצונות, כמבאר בזהר הקדוש (תרומה קנו.) שהסתלקות משה היה בשבת במנחה ברעוא דרעוין.

נמצא, ששלמות הרצון הוא גבה מן הכל, וכל עקר התכלית של כל התורה והמצוות הוא לזכות לרצון ולהכלל ברצון העליון, כי משה רבנו הוא בעצמו בחינת התורה והמצוות. ועל־כן ' משה רבנו ' גימטריא ' תרי"ג ', כי הוא בעצמו בחינת כ לליות תרי"ג מצוות התורה, ותכלית שלמות מעלת משה רבנו הוא שנכלל ברצון שברצונות ברעוא דרעוין כנ"ל. נמצא, שתכלית כל המצוות, שהם בחינת 'משה רבנו' כנ"ל, עקר התכלית הוא לזכות לרצון בשלמות, שהוא בחינת רצון שברצונות כנ"ל, כי כל המצוות אנו עושין שיהיה לרצון לפניו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי שלח א, פנחס יב): 'נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני', הינו שנזכה על־ידי המצוות להכלל ברצון העליון, שהוא בחינת הסתלקות משה, שהוא כלליות התורה והמצות, כנ"ל: