# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/20/

ועל־כן צריך כל אחד להתאבל ולבכות מאד על חרבן בית־המקדש. ועקר הבכיה על פגם הרצון, על מה שאין אנו זוכין עכשו להארת הרצון בשלמות מחמת שנחרב בית מקדשנו כנ"ל, כי על־ידי האבלות והבכיה על חרבן בית־המקדש, ממתיקין ומבטלין כח הבכיה של עשו הרשע, אשר על־ידי־זה היה חרבן בית־המקדש. ועקר אריכות הגלות המר הזה הוא רק בשביל זה, כמובא (זהר שמות יב:). כי עשו הרשע הוא בחינת זהמת הנחש, שהוא בחינת ל"ט מלאכות גשמיות. ועל־כן נקרא 'עשו' לשון 'עשיה', כי הוא עקר תקף זהמת העשיה גשמית, שהוא זהמת הל"ט מלאכות, שהם בחינת ל"ט קללות, ל"ט מלקיות, שהם טרדות ויגיעת ורדיפת העולם הזה הגשמי.

ואלו הל"ט מלאכות שהם בחינת עשו, הם בחינת עצבות ומרה שחורה, בחינת "בעצבון תאכלנה". כי עקר אחיזת העצבות הוא בבחינת עשיה גשמיית, בחינת ל"ט מלאכות, הפך הארת הרצון, שהוא הפך העשיה, שהוא בחינת שמחה, כנ"ל.

ויעקב שהוא כלליות ישראל הוא בבחינת רצון, שמשם שרש נשמת ישראל, בחינת שמחה כנ"ל, בחינת (תהלים טז, יא): "שבע שמחות את פניך", שהוא בחינת 'יעקב', כמו שכתוב (שם כד, ו): "מבקשי פניך יעקב סלה", כי הארת פנים הוא בחינת הארת הרצון כנ"ל, כי ישראל יש להם לשמח תמיד על שזכינו להיות בחלקו יתברך, ולהאמין בו יתברך, שהכל ברצונו יתברך, שזהו עקר השמחה כנ"ל. כי כשיודעין ומאמינים באמת שהכל ברצונו יתברך לבד - בודאי שמחים וששים תמיד, כי כונתו ורצונו יתברך הוא בודאי לטובה תמיד, כי 'כל מה דעבד רחמנא לטב עבד' (ברכות ס.). ועכו"ם שהם בחינת עשו, הם בבחינת עצבות ובכיה ואבלות, כי בודאי ראוי להם להתעצב ולהתאבל כל ימיהם על חלקם הרע, כי רודפים כל ימיהם אחר העולם הזה הגשמי, שהוא מלא דאגות ועצבות, וכל ימיהם כעס ומכאובות, ורחוקים מהשם־יתברך ומהתכלית הנצחי: