# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/21/

והנה עקר בכיתו של עשו הרשע, היה על ענין הברכות שלקח יעקב ממנו במרמה, כי יצחק רצה לברך את עשו. ולכאורה הדבר פלא, איך טעה יצחק אבינו לאהב את עשו הרשע, עד שרצה לברכו, ואפלו אם הטעה אותו עשו, על כל פנים בודאי היה יודע שיעקב צדיק ממנו הרבה, כי היה איש תם ישב אהלים (בראשית כה, כז), ולא תהא כהנת כפונדקית (יבמות קכב.). על כל פנים היה ראוי לברך את יעקב הצדיק תחלה בכונה. אך באמת בודאי ידע יצחק אבינו שחלקו של יעקב הוא בתורה ותפלה ועבודת ה', וחלקו של עשו הוא רדיפת העולם הזה, כי היה ידע ציד, איש שדה (בראשית שם). אך עשו הרשע הטעה את אביו, עד שסבר שגם הוא חפץ בהתכלית, ואוהב לומדי תורה, ורוצה להחזיק אותם. כי באמת עשו הרשע, אף־על־פי שחלקו היה העולם הזה הגשמי, ולא לשא עליו על תורה ומצוות, אף־על־פי־כן אם היה רוצה - היה יכל להיות מרכבה אל הקדשה, אם היה אוהב את יעקב. כי היה ראוי לו להחזיק את יעקב, ולעמל ולעבד כל ימיו בשביל יעקב אחיו, כדי להחזיקו שיוכל לעסק בתורה כמו זבולון ויששכר, שנאמר עליו (דברים לג, יח): "שמח זבלון" וכו'.

כי באמת זהו עקר התכלית של ההמון עם, אנשים פשוטים שאינם עוסקים בתורה, ועוסקים בפרנסה ומשא־ומתן, בל"ט מלאכות, הם צריכים להשתדל בכל כחם להחזיק לומדי תורה הכשרים, וזה עקר התכלית שלהם. כי על־ידי־זה נכלל עשיה ברצון, כי התורה היא בחינת רצון כנ"ל. והם עוסקים בעשיה, דהינו בעשית המשא־ומתן ול"ט מלאכות. ועל־ידי שהם מחזיקים התלמידי חכמים מהמשא־ומתן שלהם, על־ידי־זה נכלל עשיה ברצון, שזהו עקר התכלית, כנ"ל.

ועשו הרשע הטעה את אביו ברמאות גדול, עד שסבר שהוא אוחז במדה זו, שהוא אוהב תלמידי חכמים ורוצה להחזיקם. וזהו (בראשית כה, כח): ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ותרגומו: 'ארי מצדיה הוה אכיל' (בגלל שהוא היה אוכל מצדו). והדבר תמוה, שצדיק כמו יצחק אבינו יאהב את הרשע בשביל שנותן לו לאכל? אך באמת עקר אהבתו היה, כי סבר שעשו הרשע אוהב את התלמיד־חכם ורוצה להחזיקו. ועל־כן היה אוהבו בשביל האכילה שנתן לו, שעל־ידי־זה סבר שרוצה להחזיק את התלמיד־חכם, שזהו עקר התכלית של עשו אם היה עושה זאת באמת. וזה שהיה מרמה אותו ושאל לו (תנחומא תולדות ח): 'אבא, איך מעשרין את המלח ואת התבן'? כי תרומות ומעשרות שנותנין לכהן - זהו בחינת צדקה, נדבת לב, שנותנין לכהנים חלף עבודתם אשר הם עובדים באהל מועד, שזהו בחינת צדקה שנותנין להתלמיד־חכם שנקרא 'כהן' העוסק בעבודת השם־יתברך, שעל־ידי־זה עקר הארת הרצון, שממשיכין הארת הרצון לבחינת עשיה, כדי לבטל זהמת הנחש, כדי שיכלל עשיה ברצון, כנ"ל. ובשביל זה עקר תרומות ומעשרות ומתנות עניים הם מתבואות השדה, כי עבודת השדה הוא עקר הל"ט מלאכות, כי רב המלאכות הם בשדה, כי השדה היא עקר בחינת עשיה גשמיית, ושם עקר אחיזת זהמת הנחש, בחינת (ישעיה סה, כה): "ונחש עפר לחמו".

ועל־כן הזהירה תורה את ישראל לקדש את התבואה היוצאה מן השדה על־ידי תרומות ומעשרות, ומתנות עניים, שהם בחינת צדקה, שעל־ידי־זה מקדשין בחינת עשיה כנ"ל, שממשיכין הארת הרצון בעשיה ונכלל עשיה ברצון כנ"ל, נמצא, שעקר קדשת העשיה להכלל ברצון, הוא על־ידי צדקה. וזהו בחינת (ישעיה לב, יז): "והיה מעשה הצדקה שלום" - 'מעשה' דיקא, כי על־ידי־זה נתקדש העשיה כנ"ל. ונעשה שלום בין שני הפכים, כי עשיה נכלל ברצון, כנ"ל.

ועל־כן עשו שהיה מרמה את אביו עד שסבר שהוא רוצה להחזיק התלמיד־חכם, על־כן שאל אותו: 'אבא, איך מעשרין' וכו'? כאלו הוא חפץ להרבות בצדקה, בתרומות ומעשרות, עד שמספק אפלו אם להפריש מעשרות מתבן ומלח! אבל באמת כל זה היה רמאות. כי אדרבא, לא די שלא רצה להחזיק את יעקב אחיו הצדיק, אף גם אדרבא, היה שונא גדול להצדיק יעקב, ומחמת הרמאות הזה שהטעה את אביו, על־כן רצה יצחק לברכו, דהינו שרצה לתן לו שפע הפרנסה בעולם הזה, כמו שכתוב (בראשית כז, כח): ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ - שזאת הברכה רצה לברך את עשו הרשע, כי סבר שהוא רוצה לעסק בעבודת השדה, בל"ט מלאכות ולהחזיק את אחיו התלמיד־חכם. על־כן אמר שטוב לברך אותו בברכה זו כדי שיעסק בעבודת השדה, ויחזיק את אחיו התלמיד־חכם, כי יעקב אין צריך כלל לברכה זאת, כי הוא אינו צריך לעסק בשום עסק כלל רק בתורה ועבודת ה' ועשו אחיו יחזיק אותו. כמו שיהיה לעתיד באמת שיקים (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו', כי עקר התכלית שלהם הוא להחזיק את ישראל שיוכלו לעסק בתורה ועבודת השם־יתברך.

ועל־כן אמר יצחק: הביאה לי ציד ואכלה וכו', כי דיקא על־ידי־זה שיביא לו ציד לאכל להחזיק התלמיד־חכם, על־ידי־זה יקבל הברכות, כי בודאי אם היה עשו רוצה בכך באמת, שהוא יעבד בעבודת השדה, ויחזיק את יעקב אחיו התלמיד־חכם, בודאי היה מגיע לו הברכה בזכות יעקב, כדי שיוכל להחזיק אותו, אבל באמת הרשע בחינת עשו, אינו חפץ בזה כלל, רק רוצה לקבל הברכות בשביל תאוות לבו הרע, כדי שיוכל למלאות כל תאותו, ואדרבא רוצה לרדף חס ושלום, את הצדיק אחיו: