# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/22/

ורבקה שמעת בדבר יצחק - כי רבקה ידעה כל זאת היטב, שעשו הוא רשע גמור וכונתו להרע, על־כן שלחה את יעקב לקבל הברכות ברמאות מאביו, כי יעקב הצדיק אי אפשר לו לקבל הברכות, שהם שפע הפרנסה בעולם הזה כי אם על־ידי רמאות הזאת, שמכרח להלביש את עצמו בבחינת עשיה גשמית, שהוא בחינת עשו, כדי שיוכל לקבל פרנסה. וזהו ש הלבישה אותו בלבושי עשו ולא הכירו, כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו (בראשית כז, כג) - כי באמת יעקב בשרשו רחוק מפרנסה גשמיית, כי חלקו רק תורה ומצוות בחינת 'הארת הרצון', שהוא הפך עשיה גשמיית. ובאמת לעתיד כשיבוא משיח במהרה בימינו לא יעסקו ישראל בשום עסק, כי יתקים: "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו'.

ועל־כן אם היה יעקב נכנס ליצחק בלי לבושי עשו והיה מבקשו שיברכו שיתן לו השם־יתברך שפע והצלחה בעסקי פרנסתו - לא היה יצחק מרצה לזה, כי היה אומר לו: למה לך לחשב פרנסה כלל? כי אתה צריך רק לעסק בתורה ותפלה ופרנסתך תהיה נעשית על־ידי אחרים. והם צריכים לבקש על פרנסה כדי להחזיק אותך, כי זה עקר התכלית שלהם, אבל אתה צריך להיות רק יושב אהל, ולבלי לחשב שום פרנסה כלל, כמו שיהיה לעתיד באמת שיתקים: "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו'. וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי (ברכות לה:), 'אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו', תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על־ידי אחרים', כי יצחק רצה שיתנהג העולם תכף כמו שיהיה בסוף כשיבוא משיח במהרה בימינו, כי יצחק הוא בחינת תקף היראה הקדושה, בחינת פחד יצחק שנמשך על־ידי בחינת רצון, כנ"ל בהתורה הנ"ל.

וזה בחינת יצחק בן אברהם, כי אברהם הוא בחינת רצון, כי נקרא נדיב לב הראשון, כמו שפרש רש"י על פסוק (תהלים מז, י): "נדיבי עמים נאספו". כי כל עבודתו של אברהם היה רק על־ידי הרצון - שהיה משתוקק ונכסף תמיד להשם־יתברך ברצון חזק מאד, עד שזכה למה שזכה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן קמב). כי הוא היה ראש לגרים (חגיגה ג.), ועדין לא היה שום תורה ומצוה ולא היה לו שום עבודה רק הרצון לבד. ועל־ידי־זה בעצמו זכה שגלה לו השם־יתברך כל התורה וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה צה, ג). נמצא, שאברהם הוא בחינת רצון.

ועל־כן הוליד את יצחק שהוא בחינת יראה (תקוני זהר, תקון לג, עז.), כי היראה נעשה על־ידי הרצון, ועל־כן רצה יצחק שיתנהג העולם מיד כמו שיהיה לעתיד בעת הגאלה שתהיה בבחינת יצחק, בבחינת (דברי הימים־א' טז, טז): "ושבועתו ליצחק" כמובא (שבת פט.). כי עקר הגאלה תהיה על־ידי היראה שתתגלה על־ידי הארת הרצון, שעל־ידי־זה יתקים העולם בחסדו, בחינת (תהלים פט, ג): "עולם חסד יבנה", שזהו בחינת (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו', כנ"ל.

ועל־כן כתיב במשיח (שם יא, ג): "והריחו ביראת ה'", כי עקר החסד שיתגלה לעתיד בחינת (שמואל־ב' כב, נא): "ועשה חסד למשיחו לדוד" יהיה על־ידי היראה כנ"ל - שעל־ידי־זה יתקים העולם בחסדו. וכל זה יהיה על־ידי עצם התגלות הרצון שיהיה לעתיד, כי אז "כלם ידעו אותו למקטנם ועד גדולם, כי תמלא הארץ דעה את ה'" וכו' (ירמיה לא, לג). וכלם יכירו וידעו שהכל מתנהג רק ברצונו והשגחתו לבד, ואין שום טבע כלל, כי אפלו הטבע בעצמה של עכשו - היא גם־כן הכל ברצונו והשגחתו בכל עת ורגע, והטבע בידו יתברך בכל עת ורגע כחמר ביד היוצר, כי הוא יתברך ברא את הטבע, והוא מנהיג ומחיה את הטבע, והוא ברצונו משנה את הטבע בכל עת שרוצה, כי הכל ברצונו לבד.

ויצחק אבינו רצה שיתנהג העולם תכף בבחינה זו, בבחינת (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו', ועל־כן לא היה מרצה לברך את יעקב בטל ומטר בשביל פרנסה, כי פרנסתו תהיה נעשית על־ידי אחרים, ולמה לו לחשב כלל צרכי טל ומטר גשמיים שהם בשביל עבודת השדה, שזה אין שיך לו כלל?! רק אותן שיעסקו בפרנסתו הם יקבלו הברכה הזאת בזכות יעקב, כדי שיוכלו להחזיק אותו וכנ"ל.

אבל באמת אז עדין לא נזדכך ולא נטהר העולם לגמרי מזהמת הנחש שנמשך על־ידי חטא אדם הראשון, ונתדבק אז תקף זהמת הנחש בעשו הרשע על־ידי מעשיו הרעים, עד שנעשה שונא לאחיו הצדיק יעקב ולא היה רוצה להחזיקו כלל, אדרבא, רצה לרדף אותו ולא היה חפץ לקבל ברכת הפרנסה גשמיית כי אם בשביל עצמו ותאותו למלאות תאוות בטנו, וכדי לרדף יותר את יעקב, ועליו נאמר (תהלים קט, יז): "ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו". כי היה אוהב קללה, שהוא הקללות שנתקלל מחטא אדם הראשון ל"ט קללות, שהם בחינת ל"ט מלאכות גשמיות, בחינת "בעצבון תאכלנה, בזעת אפיך תאכל לחם" וכו'. והוא אהב קללה זאת, וכי בחר זאת לחלקו כי היה איש שדה, ולא חפץ בברכה כלל, כי לא היה חפץ כלל להיות מרכבה ליעקב להחזיק אותו כדי לכלל בברכה, ועל־ידי־זה באמת "ותרחק ממנו" - הברכה, כי יעקב קבל כל הברכות.

כי כל זמן שלא נתתקן עדין זהמת הנחש לגמרי ואין ההמון עם העוסקים במלאכות ומשא־ומתן מחזיקים את התלמידי חכמים, כמו כן צריכין עדין לעסק במלאכות ומשא־ומתן, כי כפי מה שמרבין ישראל בצדקה, ועקר הצדקה להחזיק תלמידי חכמים, כמו כן הם דוחין זהמת הנחש בחינת ל"ט מלאכות ונתמעטין הטרדות והעסקים, כי אפלו מי שעוסק במשא־ומתן ומלאכות - לאו הכל שוין, כי לפעמים הפרנסה באה בנקל בסבה קלה בלי יגיעה רבה, ולפעמים צריכה יגיעה גדולה והשכר מועט. והכל כפי זכות הצדקה שעל ידה נדחה זהמת הנחש ל"ט מלאכות, וכמו כן נתמעט העסק, עד לעתיד שיתקים (ישעיה א, כז): "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", אז יתגלה הרצון, ואז לא נצטרך לעסק בשום עסק ומלאכות כלל, כי נתקים (שם סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו', אבל עכשו כל זמן שאין זוכין לזה - צריכין גם ישראל לעסק באיזה עסק ומשא־ומתן כדי להמשיך פרנסה, וכנ"ל:

וזהו בחינת מה שיעקב אבינו התלבש עצמו בלבושי עשו כדי לקבל הברכה מאביו, שהיא ברכת טל ומטר בשביל פרנסה, כי עשו הוא בחינת עשיה גשמיית, בחינת ל"ט מלאכות כנ"ל. ויעקב הוא באמת רחוק מזה, כי הוא בבחינת רצון כנ"ל, אבל מחמת שאין העולם מתקן ואין הרשע רוצה להחזיק הצדיק, על־כן צריכין גם ישראל הכשרים שהם בחינת יעקב, להתלבש בלבושי עשו בעשיות גשמיות שהם עסקי משא־ומתן ול"ט מלאכות בשביל להמשיך פרנסה.

וזהו ולא הכירו, כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת וכו' (בראשית כז, כג), כי שערות הם מותרי מחין שמשם אחיזת הרגז והדינים, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן סט), כי המח הוא בחינת רחמנות שהוא בחינת רצון, ושערות הם בחינת מותרי מחין, בחינת רגז ודינים. ועל־כן עשו שהוא תקף העשיה תקף הרגז והדין, על־כן היה מלא שערות כלו כאדרת שער, ועל־כן קראו שמו עשו (כה, פסוק כה), 'עשו' דיקא, בחינת עשיה גשמיית, שהוא בחינת רגז כנ"ל, שהוא בחינת שערות, כנ"ל.

ועל־כן הכרח יעקב להתלבש עצמו בבחינת לבושי עשו. בבחינת שערות שהם בחינת עשיה, בחינת ל"ט מלאכות - זהו רמז כי גם ישראל הכשרים צריכין לעסק באיזה עסק בשביל פרנסה, עכשו, מחמת שעדין לא נתגלה הארת הרצון בשלמות כנ"ל, אבל כשיעקב בחינת בני ישראל הכשרים מתלבשין עצמן בלבושי עשו בשביל פרנסה, דהינו שעוסקין באיזה עסק ומשא־ומתן בשביל פרנסה כנ"ל, הם מקדשין ומטהרין את העסק והמשא־ומתן והל"ט מלאכות בקדשה גדולה, כי עושין משא־ומתן באמונה שלמה, ואזי כל העסקים והל"ט מלאכות שלהם הם בבחינת ל"ט מלאכות המשכן כנ"ל:

וזהו בחינת (בראשית כז, כז): וירח את ריח בגדיו וכו', ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סה, כב): שהוא ריח גן עדן שנכנס עמו, זה בחינת מלאכת המשכן, כי ציורא דמשכנא כציורא דגן עדן (תקוני זהר יג.). הינו כשיעקב בחינת בני ישראל הכשרים באמת, כשמלבישין עצמן בבגדי עשו, הינו כשעוסקים במשא־ומתן ועסקים - שזהו בחינת בגדי עשו, אזי עסקיהם ומלאכתם מעלה ריח טוב כריח גן עדן, שהוא בחינת ציורא דמשכנא, כי כל מלאכתם ועסקיהם הם בבחינת מלאכת המשכן, כנ"ל.

ואז קבל יעקב הברכות של טל ומטר וכו', שהוא ברכת הפרנסה, כי כל זמן שאין שופע החסד בשלמות, צריכין עסקים ול"ט מלאכות לעשותן בקדשה, בבחינת מלאכת המשכן, כדי להמשיך פרנסה, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, עין שם היטב. כי רק הצדיקים והתלמידי חכמים והכשרים אמתיים זוכין קצתם לבחינת ההנהגה של לעתיד שיתקים (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים" וכו', דהינו שאין עושין שום עסק ומלאכה כלל, אבל שאר ישראל צריכין לעסק במשא־ומתן ומלאכה בקדשה, כנ"ל.

ועקר תקונם שיכונו בעסקם במשא־ומתן להחזיק את התלמיד־חכם האמת וכנ"ל, ועל־ידי־זה זוכה כל אחד לפי הצדקה שנותן להתלמיד־חכם לבטל זהמת הנחש שהם ל"ט מלאכות, עד שיזכו כל ישראל שלא יצטרכו לעסק בשום עסק ומשא־ומתן כלל. וזה התקון יהיה נגמר בשלמות כשיבוא משיח במהרה בימינו. שאז יתקים: "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו', וישראל לא יעסקו בשום עסק ומלאכה כלל וכנ"ל: