# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/23/

וזה בחינת את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי (פסוק לו), כי עבודת הקרבנות היתה מתחלה בבכורות ואחר־כך נתנה לכהנים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה לא, ח). ועקר עבודת הקרבנות הוא בחינת התגלות הרצון שהיה בבית המקדש, כי כל הקרבנות הם נדבת לב בחינת רצון, ועל־כן נאמר בכל הקרבנות (ויקרא יט, ה): "לרצנכם תזבחהו" כנ"ל, כי על־ידי הקרבן מעלין מבהמה לאדם, כידוע, הינו שמבררין ומעלין בחינת עשיה שהוא בחינת בהמיות - מעלין אותה לבחינת רצון שהוא בחינת דעת, בחינת אדם, כי עקר נפש האדם הוא בחינת אור הרצון כנ"ל. ועל־כן נקראין מעשה הקרבנות עבודה, כי באמת זה עקר העבודה להעלות בחינת עבדות בחינת עשיה, בחינת בהמיות לבחינת רצון, שהוא בחינת נשמת ישראל, שהם קרויים "אדם".

וזה שאנו מתפללין 'רצה' על עבודת הקרבנות שיתקבלו לרצון, כמו שאומרים: "ותהי לרצון תמיד עבודת", ועל־כן נקרא ברכת 'רצה' - עבודה, כמבאר בגמרא ופוסקים, כי עקר עבודת הקרבנות שיכללו ברצון העליון, הינו שיכלל עשיה ברצון, ועל־כן היו כל הקרבנות בבית המקדש ששם הארת הרצון. ועקר עבודת הקרבנות על־ידי הכהנים, וצריכין להיות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, כי הכהן הוא בחינת החסד שנתגלה על־ידי היראה שנעשה על־ידי הרצון, שעל־ידי החסד הזה נתבטלין כל הל"ט מלאכות שהם זהמת הנחש שנמשכין מפגם הרצון, כנ"ל.

ועל־כן היו צריכין ישראל במעמדן שהיו עוסקין בתורה שהוא בחינת התגלות הרצון, כי התורה כלה היא רצונו כנ"ל (אות ח), ועקר התגלות רצונו הוא על־ידי עסק התורה, כי שם מלבש רצונו יתברך, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לג). ועל־כן היו עוסקין במעמדן במעשה בראשית, כי מעשה בראשית מגלין שהכל ברצונו יתברך, כי הוא יתברך ברא הכל מראש ועד סוף, ועל־כן בודאי הכל ברצונו, ועל־ידי־זה שהיו מגלין הרצון על־ידי־זה נעשה יראה שהוא בחינת לויים בדוכנם, כי יראה הוא סטרא דלואי כידוע, ועל־ידי היראה נמשך חסד שהוא בחינת כהן כנ"ל, ועל־ידי החסד הזה נתקים: "ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו', ואתם כהני ה' תקראו", 'כהני ה'' דיקא, בחינת "עולם חסד יבנה", ונתבטלין כל הל"ט מלאכות שהם בחינת עשיה.

ועל־כן עקר העבודה בכהנים, כי עקר מעשה העבודה הוא לטהר עולם העשיה (פרי־עץ־חיים תפלה, פרק ד) - שיכלל עשיה ברצון כנ"ל, שזה נעשה על־ידי הכהן איש החסד שהוא מבטל זהמת הל"ט מלאכות בחינת עשיה, ואז נכלל עשיה ברצון שזהו עקר בחינת הקרבן כנ"ל.

ועל־כן אדם חוטא מביא קרבן, כי כל החטאים נמשכין מזהמת הנחש, שהוא תקף העשיה, בחינת ל"ט מלאכות, בחינת עצבות, "בעצבון תאכלנה" שמשם נמשכין כל החטאים, חס ושלום, ועל־כן על־ידי הקרבן שמקריב הכהן בבית המקדש, שעל־ידי־זה מבטלין בחינת הל"ט מלאכות ונתבטל זהמת הנחש מעולם העשיה ונכלל עשיה ברצון, על־ידי־זה נתכפרין ונתבטלין כל העוונות שנמשכו משם כנ"ל. ונתהפכין העוונות לזכיות, כי נכללין העוונות בבחינת רצון, בבחינת כי נרצה עונה, כנ"ל (באות יז):