# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/29/

ועל־כן אחר אבלות והבכיה של בין המצרים ותשעה באב, זוכין אחר־כך לשבת נחמו, 'שבת נחמו' דיקא, כי שבת עקר הנחמה, כי עקר הנחמה הוא הארת הרצון כנ"ל. וזה זוכין על־ידי הבכיה דיקא, בבחינת (ישעיה סו, י): "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ל:): 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה'. כי על־ידי הבכיה של ישראל - על־ידי־זה זוכין לרצון שהוא בחינת שמחה, כי עקר השמחה על־ידי הרצון כנ"ל, כי הם בוכין לשוב אליו יתברך, ועל־ידי־זה מהפכים הבכיה לרצון, ובזה בעצמו מהפכין האבלות והבכיה לשמחה, בחינת "שישו אתה וכו', כל המתאבלים" וכו', כי עקר השמחה הוא על־ידי הארת הרצון שזהו בחינת שמחת יום־טוב, כנ"ל: