# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/35/

ובעוונותינו הרבים, אף־על־פי שזכו ישראל לקבל את התורה בשבועות וזכו להארת רעוא דרעוין, אף־על־פי־כן, אחר־כך היה מה שהיה, כי פגמו באמונת הרצון, ועבדו עבודה־זרה, ועשו את העגל, שכל זה היה על־ידי התגברות מצח הנחש, שהוא זהמת הנחש, שהם הערב רב שהתגברו על ישראל, והטעו אותם עד שפגמו בשרש הרצון במצח הרצון, ועבדו עבודה־זרה שהוא בחינת כפירות, פגם הרצון כנ"ל, ועל־כן התגברו ברשעותם ונקבצו על אהרן דיקא, כי אהרן הוא בחינת מצח הרצון, כמו שכתוב באהרן הכהן (שמות כח, לח): "והיה על מצחו לרצון". כי הם פגמו אז במצח הרצון כנ"ל, עד שנגע הפגם גם במשה, כמו שכתוב (שם יט, כד): "לך רד" וכו', כי משה שרשו בבחינת רעוא דרעוין, כנ"ל. והפגם שלהם הגיע עד שרש הרצון, עד שהגיע הפגם למשה שהוא בעצמו, בחינת שרש הרצון, כנ"ל. ועל־כן מיום שעשו את העגל, שהוא שבעה עשר בתמוז, ופגמו אז ברצון, נגזר אז על חרבן בית־המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית כט.), שהגזרה שנגזר על־ידי המרגלים: 'אתם בכיתם בכיה של חנם' וכו', התחילה מיום שעשו את העגל, שמאז התחילו כל הגזרות, רחמנא לצלן, כמו שכתוב (שמות לב, לד): "וביום פקדי" וכו'.

כי חרבן בית־המקדש הוא בחינת פגם הרצון כנ"ל, ומשה רבנו עליו השלום, התפלל לפני השם־יתברך ארבעים יום. ואמרו רבותינו ז"ל (סדר עולם פרק ו): 'שארבעים יום האמצעיים היו בכעס'. כי כעס ורגז הוא הפך הרצון, כי הם פגמו ברצון כנ"ל. אבל על־ידי רבוי התפלות וההפצרות של משה, על־ידי־זה נתפיס לו השם־יתברך, והפך הרגז לרצון ונתרצה לישראל בארבעים ימים האחרונים, שהם מראש־חדש אלול עד יום־הכפורים.

ועל־כן אלו הימים הם ימי רצון - 'ימי רצון' דיקא, כי בהם מאיר הרצון העליון בכל שנה ושנה בכל דור ודור. ואז צריכין להתגבר ביותר להמשיך על עצמו רצונות חזקים וכסופין גדולים להשם־יתברך. ועל־ידי הרצון נעשה יראה כנ"ל, ועל־כן אלו הימים נקראים 'ימים נוראים', שהם אלול ועשרת ימי תשובה עד יום כפור, כי אז עקר התגלות עצם היראה דקדשה שנמשכת על־ידי התגלות הרצון שמתגלה אז ביותר, כנ"ל.

ועל־כן נוהגין כל ישראל להרבות בצדקה מאד באלו הימים, כי עקר התקון על־ידי הצדקה, כי עקר הקלקול הוא על־ידי מצח הנחש כו' כנ"ל, וצריכין עכשו להכניעו ולבטלו, ועקר הכנעתו הוא על־ידי צדקה כנ"ל. על־כן צריכין אז בימים הנוראים להרבות מאד בצדקה לעניים הגונים, כדי להכניע מצח הנחש, כדי לגלות הארת הרצון, כדי לזכות ליראה שהוא עקר בחינת ראש־השנה ויום־הכפורים, בחינת ובכן תן פחדך וכו':