# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/36/

וזה שנתנו הקדמונים (של"ה, ראש השנה, נר מצוה א) סימן לימים אלו - "אריה שאג מי לא יירא" (עמוס ג, ח), כי אז נתעורר יראה גדולה על־ידי התגלות הרצון כנ"ל (באות ז), וזהו 'אריה שאג' דיקא, כי יש חיות רעות הדורסים וטורפים, שהם האפיקורסים הכופרים ברצון כנ"ל, שהם בחינת (שמואל־א' יז, לד): "ובא הארי והדב" וכו', שנאמר במעשה דדוד עם גלית וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל. ועכשו בימים הנוראים על־ידי רבוי הצדקה זוכין להכניע מצח הנחש, עד שנתבטל הארס הרע של החיות הרעות, שהם הכופרים ואז נתהפך לב הכופרים מרע לטוב, עד שכלם מודים ברצון, כמו שמבאר בסוף התורה הנ"ל על מאמר רבותינו ז"ל: 'הוה צפרי מליחי בהדן פרחו להו', שאותן שהיו נבוכים בתחלה בטעות של האפיקורסים, פרחו ויצאו מטעותם על־ידי גדל התגלות הרצון, ואז נתהפכין החיות רעות, שהם הכופרים, מהפך אל הפך, כי מה שבתחלה היו שואגים בקולם כנגד הרצון שנתגלה ביום־טוב, כי היו שואגים בסברתם המטעית והיו כופרים ברצון, ועכשו נתהפכו עד שהם בעצמם שואגים וקוראים התגלות הרצון, שעל־ידי־זה נעשה יראה כנ"ל.

וזהו בחינת: אריה שאג מי לא יירא - שהארי בעצמו שהוא ראש החיות רעות השואגים כנגד הרצון, בחינת ובא הארי והדב, כנ"ל, ועכשו נתהפך עד שהארי בעצמו שהוא בחינת החיות רעות, בחינת הכופרים, הם בעצמן שואגים ומכריזים את הרצון ומודיעין בעצמם שהכל ברצונו יתברך לבד, שעל־ידי־זה נעשה יראה כנ"ל, בחינת אריה שאג מי לא יירא, כנ"ל.

ואז נתגלה עצם היראה בראש־השנה שהוא בחינת 'פחד יצחק', בחינת (עמוס ג, ו): היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו - שכל זה זוכין על־ידי התגלות הרצון שנתגלה אז, כי הם ימי רצון כנ"ל. וביום־הכפורים אז הוא גמר וסוף הארבעים ימי רצון, ואז הוא גמר קבלת התורה שנמשכת מבחינת רצון שברצונות, בחינת רעוא דרעוין כנ"ל, כי יום־הכפורים שנקרא "שבת שבתון", שהוא בחינת רעוא דרעוין שמאיר אז, כי שבת הוא בחינת רצון כנ"ל, ועל־כן אז ביום־הכפורים עקר התשובה, ואז מוחל השם־יתברך כל עוונות ישראל, כי העוונות נתהפכין לרצון בחינת "כי נרצה עונה", כנ"ל.

ועל־כן, אז בערב יום כפור מרבין בצדקה ביותר ויותר, כי אז עקר הארת הרצון, בחינת מצח הרצון. ועל־כן כל העבודה של יום־הכפורים אינה כשרה כי אם בכהן גדול, שהוא בחינת 'מצח הרצון' כנ"ל, ועל־כן צריכין להרבות בצדקה ביותר, כדי להכניע מצח הנחש וכו', ולגלות מצח הרצון, כנ"ל.

ועל־כן אז ביום־הכפורים זוכין לחמש תפלות, כי אז התפלה בשלמות, כי עקר התפלה היא כפי הארת הרצון, כי עקר התפלה היא בחינת דבקות, בחינת רצון, כדי להמשיך רצון העליון, כמו שאנו אומרים בכל התפלות: יהי רצון מלפניך וכו', יהיו לרצון אמרי פי. ועל־כן צריכין לתן צדקה קדם התפלה כדי להאיר הארת הרצון, שזהו עקר שלמות התפלה, כנ"ל.

ועל־כן אז ביום־הכפורים שאז הוא עקר הארת הרצון, כי אז נתהפכין כל העוונות לרצון כנ"ל, אז התפלה בשלמות, ועל־כן מתפללין אז חמש תפלות, שזהו בבחינת הה' של צדקה, שעל־ידי־זה עקר הארת הרצון, שהוא בחינת תפלה כנ"ל, כי צדקה ותפלה הם בחינה אחת כידוע, ועקר שלמות הצדקה הוא בחינת הה' של צדקה, שעל־ידי־זה נמתק הדין והרגז ונתהפך לרצון ונעשה מצדק שהוא דינא, נעשה ממנו צדקה שהוא בחינת רחמים ורצון, על־ידי שהפך לבו האכזר מרגז לרצון, על־ידי־זה זכה להפך מצדק לצדקה כנ"ל, וזאת הה' היא בחינת ה' תפלות של יום־הכפורים שהוא בחינת שלמות הארת הרצון, כנ"ל: