# לז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/37/

ועל־ידי היראה שזכינו לקבל באלו הימים הנוראים על־ידי הארת הרצון - על־ידי־זה נמשך חסד גדול כנ"ל, וזהו בחינת סכות, שאז מאירין כל החסדים הפנימים והמקיפים שמתחילין להתגלות ולהאיר תכף אחר יום־הכפורים, ועקר הארתם ביום־טוב של סכות, הינו בחינת השפעת החסד ששופע על־ידי היראה כנ"ל. וסכות הוא בבחינת דוד, בחינת 'סכת דוד' שאנו צריכין להקים על־ידי מצות סכה, בבחינת (עמוס ט, יא): "ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת" וכו', כי דוד הוא משיח, שאז ישלמו כל הבחינות הנ"ל, ואז נזכה לחסד הנ"ל, שהוא בחינת סכות, בבחינת (תהלים יח נא):: "ועשה חסד למשיחו לדוד" ואז תתגדל השמחה, כמו שכתוב (ישעיה נה, יב): "כי בשמחה תצאו וכו', ששון ושמחה ישיגו" וכו'.

כי עקר השמחה על־ידי התגלות הרצון כנ"ל, ועל־כן נקרא סכות 'זמן שמחתנו', כי אז הוא עקר שלמות הארת הרצון, שעל־ידי־זה עקר השמחה של יום־טוב כנ"ל, ואזי כל האמות טורחין בשביל פרנסתנו בבחינת (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו'. ועל־כן בסכות אנו מקריבין שבעים פרים בשביל שבעים אמות, כי אז יש לנו שלום עמהם, כי כבר הכירו כלם האמת, כי סכות מרמז על ימות המשיח כנ"ל, שאז יתקים (תהלים פט, ג): "עולם חסד יבנה", ואז יכירו כלם האמת שהכל ברצונו יתברך, וגדל יקרת קדשת חשיבות ישראל, עד שכלם יתבטלו אלינו ויעשו כל מלאכתנו, בחינת "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו', כי ידעו שזה עקר התכלית שלהם, ועל־כן אנו מקריבין אז שבעים פרים בשבילם, זה מורה על גדל השלום גם עמהם, מאחר שכבר הכירו האמת, כנ"ל: