# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/4/

נמצא, שהכלל הוא הרצון להשם־יתברך, אשר רק בשביל זה בא האדם לעולם הזה, והוא עקר התכלית של האדם וכנ"ל. וזה בחינת תשובה שגדולה מאד, עד שיכולין לזכות על־ידי התשובה שיתהפכו העוונות לזכיות (יומא פו.). וזהו בחינת ירידה קדם העליה, שקדם שיש להאדם עליה בעבודת ה' - צריך שיהיה לו ירידה קדם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה, כמובא (סימן כב). ולכאורה הדבר תמוה ואינו מובן, מדוע על־ידי הירידה דיקא יזכה לעליה?! אך על־פי הנ"ל מובן היטב, כי עקר מה שבא האדם לעולם הזה הוא בשביל הרצון, אשר בשביל זה הכרחה הנשמה לירד לזה העולם הרחוק ביותר, כדי שיתגבר הרצון ביותר לגדל ההתרחקות כנ"ל. על־כן כשיורד ונופל, חס ושלום, לאיזה תאוה או עברה, חס ושלום, ואזי נתרחק יותר ויותר, ואז אם זוכה אחר־כך להזכיר את עצמו ולשוב בתשובה להשם־יתברך, אזי אחר־כך בודאי מתגבר הרצון יותר ויותר, מחמת שיודע בעצמו גדל רחוקו מהשם־יתברך על־ידי רבוי עוונותיו, על־כן בודאי רצונו חזק ותקיף ואמיץ מאד מאד להשם־יתברך בלי שעור וערך, ועל־כן יכול לזכות על־ידי־זה דיקא למעלה יתרה, כי 'במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמד' (ברכות לד:), כי הם זוכין לרצון חזק יותר מחמת שנתרחקו יותר, כנ"ל.

ועל־כן קדם שהאדם צריך לעלות לעליה גדולה יותר - צריך שיהיה לו ירידה מקדם, כי כל העליות והמדרגות הם בבחינת הרצון, כמובן מדברי רבנו ז"ל, ועל־כן כשהאדם צריך לעלות לעליה גדולה יותר, הינו שיזכה לרצון יותר ויותר, בודאי צריך שיהיה לו ירידה קדם העליה, כדי שיתגבר הרצון ביותר כנ"ל, שעל־ידי־זה יזכה לעליה למדרגה גבה יותר, כי התגברות הרצון יותר - זהו בעצמו העליה, כנ"ל:

ובאמת כשיש להאדם ירידה קדם העליה הוא אז בסכנה עצומה, כי הרבה נשקעו בירידתם, רחמנא לצלן, כמובא בספרים, כי אף־על־פי שעל־ידי הירידה וההתרחקות מתגבר הרצון ביותר, הינו אם יזכה לזכר את מעלתו ולבלי לשכח לכסף ברצון חזק תמיד להשם־יתברך, אבל יכול להיות, חס ושלום, שעל־ידי שירד ונתרחק, ישכח חס ושלום את השם־יתברך, ויפל חס ושלום לרצונות דסטרא אחרא, שהם תאוות עולם הזה. עד שיוכל לשכח את הרצון דקדשה לגמרי. ועל־כן באמת בודאי אשרי מי שלא חטא (סכה נג.), כי גם האדם מה שהוא מלבש בעולם הזה לבד הוא גם־כן בסכנה גדולה שיוכל לשכח את הרצון דקדשה, חס ושלום, על־ידי הרצונות הפגומים של העולם הזה, אפלו על־ידי הרצונות של התר, מכל שכן וכל שכן כשחס ושלום נכשל באיזה עוון וחטא ונתרחק יותר ויותר, בודאי הוא מסכן מאד, כי יכול חס ושלום, לשכח לגמרי את הרצון דקדשה מחמת שנתרחק מאד.

אבל מי שכבר נכשל באיזה חטא ועון, ואפלו אם הרבה לפשע מאד מאד, ואפלו אם עשה מה שעשה, אף־על־פי־כן, אם יתגבר את עצמו על כל פנים לבלי לשכח את השם־יתברך, ועל כל פנים יזכר את עצמו בכל פעם, וירגיל את עצמו לכסף ולהשתוקק להשם־יתברך ברצון חזק תמיד - זה עקר התשובה. ויכול לזכות על־ידי־זה לעליה גדולה וכל העוונות יתהפכו לזכיות, כי יכול לזכות לרצון חזק מאד מאד מחמת שנתרחק יותר, כנ"ל: