# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/40/

וזהו בחינת נעשה ונשמע, שהקדימו ישראל בשעת מתן תורה נעשה ונשמע - זה מורה על עצם תשוקת רצונם, שהיה אז בתקף גדול, עד שהקדימו נעשה לנשמע, והיו מרצים לעשות כל מה שירצה השם־יתברך, אף־על־פי שאינם יודעים עדין מה לעשות, אף־על־פי־כן היו מרצים לעשות, כי עקר הרצון הוא בחינת רצון מפלג בלי שום ידיעה כלל, רק תשוקה ורצון נפלא וחזק מאד להשם־יתברך, כמובן מדברי רבנו ז"ל (חיי מוהר"ן סימן תכה).

וזהו נעשה קדם לנשמע, כי נשמע הוא בחינת רצון הלב, כי שמיעה תליא בלבא, הינו שאמרו שאנו רוצים לעשות יהיה מה שיהיה, ועקר התכלית כדי שנזכה להארת הרצון יותר ויותר, שהיא עקר התכלית, שזהו בחינת נשמע, שהוא בחינת לב, בחינת רצון כנ"ל, ועל־כן קראו רבותינו ז"ל נעשה ונשמע בחינת שמחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.) על פסוק (ישעיה לה, י): "ושמחת עולם על ראשם", כמובא בדברי רבנו ז"ל (סימן כב), כי עקר הפלגת השמחה הוא על־ידי גדל הארת הרצון, כנ"ל:
