# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/7/

וזהו עצם גדלת מעלות קדשת שבת קדש שעולה על הכל, כי שבת הוא כלו רצון, כמו שאנו אומרים: ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו. כי בשבת מאיר רעוא דרעוין, רצון שברצונות, ועל־כן אז בשבת בטלים כל הל"ט מלאכות, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, ועל־כן על־ידי שמירת שבת־קדש - מוחלין לו כל עוונותיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט.), כי על־ידי הרצון נתהפכין כל העוונות לזכיות, כי עקר התשובה הוא בחינת רצון דקדשה כנ"ל, כי עקר התשובה היא החרטה שמתחרט מאד על שעשה המעשה הזאת, ועקר החרטה היא הרצון שיש לו עכשו רצון דקדשה, שהוא מתחרט מאד על מה שעשה, דהינו שהיה מרצה מאד אם לא היה עושה זאת.

נמצא, שעקר החרטה הוא הרצון דקדשה, דהינו שעכשו אינו רוצה את העברה כלל, רק רצונו הוא הלואי ולא היה עושה את העברה, ועל־ידי החרטה הזאת שהוא רק רצון דקדשה, על־ידי־זה מוחלין לו. ועל־כן בשבת שאז זוכין לרצון דקדשה, על־ידי־זה זוכין לתשובה שהיא בחינת 'שבת', כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן ו), בחינת (דברים ל): "ושבת עד ה' אלקיך", כי עקר התשובה היא בחינת רצון דקדשה שמתחזק ביותר אחר החטא, אם זוכה להתעורר לתשובה, שעל־ידי־זה נתהפך הירידה לעליה והעוונות נתהפכין לזכיות, כי על־ידי העוונות שזכה אחר־כך לשוב עליהם, על־ידי־זה זוכה לרצון חזק יותר, וכנ"ל:

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיח.), כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי קדשת ענג שבת, שהוא בחינת רצון, בחינת 'רעוא דרעוין', זהו בחינת נחלה בלי מצרים, שאין שולט ונוגע שם שום מצר, שהוא בחינת סטרא אחרא ודינים, שהם נקראים מצרים של הקדשה, כי בבחינת הרצון דקדשה אין יכול לגע שם שום סטרא אחרא וקלפות כנ"ל, כי הרצון דקדשה של ישראל אין יכולין לבטל לעולם, כי לפעמים, חס ושלום, יכולין להתגבר לבטל את ישראל מאיזה מצוה או להכשילם, חס ושלום, באיזה מכשול על־ידי התגברותם, חס ושלום, אבל הרצון אין יכולין לבטל לעולם, כי אף־על־פי־כן אנו רוצים ברצון חזק לשוב להשם־יתברך, שזהו בחינת מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, כנ"ל.

ועל־כן נקרא קדשת שבת, שהוא בחינת רצון דקדשה - 'נחלה בלי מצרים', כי כנגד הרצון דקדשה, אין שום מצר דסטרא אחרא וקלפות שיוכל לקלקלו, חס ושלום, בחינת מה תעירו וכו', עד שתחפץ וכו', כנ"ל: