# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/8/

והנה הכלל, שעקר התכלית של האדם בעולם הזה הוא הרצון דקדשה להשם־יתברך כנ"ל, ועקר ההתחלה בעבודת ה', והסוף והתכלית, הכל הוא בחינת הרצון, כי עקר הוא הרצון כנ"ל. כי הנשמה הוא בחינת רצון, כי כלליות נפש רוח נשמה נקרא נפש, ונפש הוא לשון רצון, כמו שכתוב (בראשית כג, ח): "אם יש את נפשכם" וכו'. כי הנשמה שרשה מבחינת רצון העליון, ועקר תכליתה שתחזר למקום אשר חצבה משם, שתזכה להכלל ברצון שברצונות בבחינת נשמת משה רבנו כנ"ל, אבל מחמת שהנשמה מלבשת בגוף הגשמי בעולם העשיה הרחוק ומגשם מאד. על־כן היא בסכנה ובנסיון, כי, חס ושלום, תוכל לשכח את הרצון דקדשה על־ידי גדל רחוקה, ועל־ידי הרצונות הנפולים המלבשים בתאוות עולם הזה וכו'.

על־כן חמל השם־יתברך עלינו ונתן לנו את תורתו ומצוותיו הקדושים שהם נקראים תרי"ג עטין דאוריתא, כמו שאיתא בזהר הקדוש (יתרו פב:), אשר על־ידי עשית אלו המצוות הקדושים אנו זוכין לקדש את גופנו ואת כל העולם המעשה הזה, כי כל מצוה ומצוה נמשכת מרצונו יתברך, כי רצונו היה שנעשה המצוה הזאת באפן זה, כגון ציצית של צמר ופשתים על כנף הבגד דיקא, וכיוצא בזה בשאר המצוות, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לג, לד). ועל־ידי שאנו עושין המצוה הזאת בגופנו הגשמי בדברים גשמיים של עולם הזה דיקא, על־ידי־זה אנו מקדשין חלק מגופנו. וכמו כן חלק מן העולם הזה שהוא מכון כנגד המצוה הזאת, ועל־ידי־זה אנו זוכין כפי בחינת המצוה להזכיר עצמנו בעולם הזה, ובגוף הזה, לכסף להשם־יתברך ברצון חזק, ואז נכלל עשיה ברצון, שזהו עקר התכלית בחינת 'סוף מעשה במחשבה תחלה', כי זה עקר תענוגיו ושעשועיו יתברך כשזוכין על־ידי עשית מצוותינו, להכלל תכלית העשיה ברצון העליון. שזה זוכין על־ידי המצוות הקדושים, שהם רצונות עליונים, שאנו מקימין אותם על־ידי דברים גשמיים דיקא, של זה העולם ובגוף הגשמי, כי עקר שלמות הרצון הוא כשעולה הרצון מזה העולם הגשמי הרחוק ביותר, כי זה הרצון חזק ומאיר ביותר מחמת גדל הרחוק, כנ"ל: