# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/63/9/

וזה בחינת צדקה שהיא שקולה כנגד התורה כלה (בבא בתרא ט.), כי עקר הארת הרצון היא על־ידי צדקה, כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם מה שמבאר שם, שעל־ידי צדקה מעלין ומתקנין פגם נפילת הימים של הזקנים שאינם כראוי, שמהם יונק, חס ושלום, מצח הנחש שהוא מתנגד לבחינת מצח הרצון, שהוא בחינת רצון שברצונות. ועל־ידי צדקה מבטלין יניקת מצח הנחש, ואז מתגבר ומתגלה מצח הרצון בחינת רצון שברצונות, ועל־ידי־זה נשמע קול הקריאה של יום־טוב שקורא ומגלה את הרצון בבחינת מקרא קדש, ועל־ידי התגלות הרצון זוכין ליראה ועל־ידי היראה נשפע חסד, כי על־ידי היראה - נעשה חקיקה וכלי לקבל השפעת החסד. ואזי כששופע החסד, אזי אין צריכין לעשות שום עבדא ועסק בשביל פרנסה, כי נתקים (ישעיה סא, ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם ואתם כהני ה' תקראו" - 'כהני ה'' דיקא בחינת חסד, כי מתקים העולם בחסדו ונתבטלין כל הל"ט מלאכות, שהם כל העסקים והמשא־ומתן והמלאכות שעושין, כי אף־על־פי שגם הל"ט מלאכות הם בחינת עבודת הבורא, כי ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן (שבת מט:), וכל העסקים והמשא־ומתן והמלאכות שעושין שכלם כלולים בל"ט מלאכות, כלם הם בבחינת מלאכת המשכן, כשזוכין לעשותם בקדשה, ו'ציורא דמשכנא כציורא דעבדא דבראשית' וכו' (תקוני זהר, דף יג), אף־על־פי־כן אם היה שופע חסדו - לא היינו צריכין לעשות שום עסק כלל וכו'.

ועקר השפעת החסד הוא על־ידי הרצון שמתגלה על־ידי הצדקה כנ"ל, כי עקר הצדקה היא בבחינת (מלכים־א יז, ד) "ואת הערבים צויתי לכלכלך", דהינו שיהפך האכזריות לרחמנות, כי מי שנותן צדקה בטבעו שהוא רחמן - אינו חשוב כל־כך, רק העקר לשבר לב האכזר לרחמנות, כמו העורב שהוא אכזר בטבעו ונתהפך לרחמנות לכלכל את אליהו, כמו כן צריך כל אחד להפך האכזריות שיש לו בטבעו לרחמנות, ולפזר צדקה יותר מטבעו. ועל־ידי־זה עקר התגלות הרצון, כי 'מניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא', כי על־ידי שהוא מהפך הרגז והאכזריות שבטבעו לרחמנות ולתן צדקה, על־ידי־זה נתבטל הרגז, שהוא הפך הרצון ונתגלה הרצון וכו', ועל־ידי־זה נתבטלין כל העסקים והעבדות וכל הל"ט מלאכות, כי נתקים "ועמדו זרים" וכו' כנ"ל, עין שם כל זה היטב: