# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/64/1/

והכלל, כי הספר הוא בחינת שם ה'. ושם רוחו של משיח מרחפת וכו', ובחינת רוחו של משיח הוא אצל כל אחד מישראל כפי קדשתו בשמירת הברית וכו'. ובחינת רוחו של משיח נעשה רוח קנאה על פגם הברית וכו', אך יש יחודא־תתאה בזה העולם שהוא בקדשה גדולה, שהוא יקר מאד, שתלוי בו יחודא־עלאה, ושם הרוח קנאה של משיח בשביל אהבה וכו', אך מאחר שהוא בזה העולם יכול להתקלקל השלום שביניהם על־ידי הרוח קנאה וכו', ועל־כן בשביל זה צריכין הצדיקים הגדולים להעלים תורתם לשרפם לפעמים וכו', כדי לסלק הרוח קנאה ששורה על ספריהם הקדושים שהוא רוחו של משיח ששורה על אנפי אוריתא, שהם הספרים הקדושים. וכשנשרפין ונתעלמין הספרים הקדושים, נתעלם הרוח קנאה ולא יתקלקל היחוד הקדוש שבין הזוג הכשרים וכו'. וזה בחינת (סכה נג.): 'שמי שנכתב בקדשה ימחה' וכו', ואז נושאין קל וחמר למעלה לשרף למחות ולאבד ולעקר ולכלות ולבטל כל ספרי המינין והאפיקורסים שהם ספרי המחקרים פילוסופיא שיאבד וימחה שמם וזכרם מן העולם וכו', עין שם כל זה היטב: