# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/64/2/

כי כל דבר יש לו שרש בתורה, וענין ערבות שרשו מבחינת כלל קבלת התורה, שכל ישראל ערבים זה בזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבועות לט.), כי עקר הערבות צריכין במקום שיש חשש שנוי וכפירה וכו', ומחמת שעקר קיום התורה צריכין רק בזה העולם העשיה דיקא, וזה העולם יש בו אחיזת הקלפות והסטרא־אחרא הרבה, כי זה העולם הוא בבחינת רגלין, בחינת (ישעיה סו, א): "והארץ הדם רגלי" וברגלין עקר אחיזתם, בבחינת (תהלים מט, ו): "עון עקבי יסובני", כמו שמובא במקום אחר (בסימן נד), ועל־כן האדם בסכנה גדולה, על־כן צריך ערבות גדול שיזכה לקים את התורה, ועל־כן לא נתן השם־יתברך את התורה כי אם כשיהיו כל ישראל ערבין זה בזה. ועל־כן הערבות בבחינת רגלין, כמו שכתוב (סכה נג.): 'רגלוהי דבר אינש אנון ערבין ליה' (רגלי האדם הם ערבות לו). כי עקר הערבות הוא במקום שיש חשש שישנה ויכפר, שזהו בחינת רגלין, ששם אחיזת הסטרא־אחרא כנ"ל. ועל־כן באמת אמרו רבותינו ז"ל (יבמות קט.): 'הרחק מן הערבונות'. כי בודאי צריכין להתרחק מן הערבות של עסקי חל, מחמת שעקר הערבות הוא בבחינת רגלין במקום ששכיח שקרים והכחשות וכפירות וכנ"ל: