# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/64/4/

כי כשהשם־יתברך רצה לברא את העולם נמלך בנשמותיהן של צדיקים וברא את העולם (בראשית רבה ח, ז), כמו שכתוב (דברי הימים־א ד, כג): "המה היוצרים" וכו'. וענין מה שנמלך השם־יתברך עם הצדיקים - הוא מחמת שהשם־יתברך צפה שעתידין בני אדם לחטא ולהרגיז לפניו, אשר מחמת זה באמת קטרגו המלאכים על בריאת האדם ואמרו (תהלים ה, ח): "מה אנוש כי תזכרנו" וכו', כי עתיד לחטא קמך ולארגזא קמך. ומחמת זה נמלך ונתיעץ השם־יתברך עם נשמות הצדיקים, ונגמר העצה ביניהם לברא את האדם וכל העולם התלוי בו, כי השם־יתברך ראה במעשה הצדיקים שהם יעמדו בנסיון בזה העולם, אף גם בגדל כחם ישיבו כל באי עולם אליו ויתקנו כל הקלקולים שיקלקלו שאר בני אדם.

ועקר הסמיכה היה על נשמת משיח שקדם לעולם (פסחים נד.), שהוא שרש כלל כל הצדיקים שבכל הדורות - שהוא יגמר כל התקונים ויתקן כל הקלקולים שקלקלו בכל הדורות. נמצא, שמשיח הוא עקר הערב של כל העולם, וכמו שמבאר הדין בשלחן ערוך בהלכות ערב (סימן קכט, סעיף ב), שמי שמתיעץ עם אחד אם להלוות לאיזה אדם והוא אומר להלוות לו, הוא נעשה ערב, ועל־כן משיח וכל הצדיקים הכלולים בו שיעצו את השם־יתברך לברא העולם, על־כן הם נעשו ערבים בדבר כנ"ל. וסוף כל סוף יגמרו ויקימו הערבות בשלמות, כנ"ל: