# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/64/6/

ועל־כן תחלת הזכרת שם ערבות בהתורה לא נזכר כי אם אצל יהודה, כמו שכתוב (בראשית לח, יז): אם תתן ערבון וכו'. כי מתחלת התורה עד כאן לא נזכר שם ערבות, כי עקר הערבות מתחיל מיהודה, שהוא בחינת משיח שיצא ממנו, וזה בחינת (שם פסוק יח): מה הערבון וכו', ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך - זה אפשר לבאר על־פי התורה הנ"ל, כי באמת זה היחוד של יהודה ותמר היה יקר מאד, כי על ידם נמשך נשמת משיח, כידוע. ועל־כן באמת מאת ה' היה כל ענין הזה, כמו שכתוב: צדקה ממני. כמו שפרש רש"י שם, כי כונת תמר היתה לשם שמים, וגם יהודה היה צדיק גדול, וכל כונתו היה לשמים כדי להמשיך נשמת משיח.

אך תמר היתה מתיראת מענין הנ"ל, דהינו מבחינת הרוח קנאה, שהוא רוחו של משיח, שמלבש ביהודה, והיתה מתיראת פן על־ידי גדל הרוח קנאה שמלבש בו - יקלקל אחר־כך את הבנין הקדוש הזה, כאשר היה אחר־כך באמת, שהיתה בסכנה גדולה ועצומה, כי אמר: הוציאוה ותשרף. וזה היה מגדל קנאתו על פגם הברית, כי יהודה הוא בחינת משיח שמקנא מאד על זה כנ"ל, על־כן אמרה שיתן לה לערבון חתמך ופתילך ומטך וכו', הינו שאי אפשר לגמר בנין הזה כי אם כשיסלק מעצמו בחינת קדשת הספרים הקדושים, ששם שורה רוחו של משיח, שהוא הרוח קנאה, כדי שזה הרוח קנאה - לא יקלקל בנין של היחוד הקדוש הזה וכנ"ל.

וזה בחינת: חתמך ופתילך - שהם בחינת טלית ותפלין, כמובא, שהם בחינת כלל התורה - שישראל מקבלין על עצמן בכל יום על־ידי הנחת טלית ותפלין. כי ציצית כלל התורה, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה'" וכו'. וכן תפלין כתיב בהם (שמות יג, ט): "למען תהיה תורת ה' בפיך". ואמרו רבותינו ז"ל (קדושין לה.): הקשה כל התורה כלה לתפלין. וכל דיני כתיבת ספר־תורה למדים מתפלין.

ומטך אשר בידך - זה בחינת הקלמוס שבו כותבין הספרים הקדושים, כמו שאיתא בזהר (תקוני־זהר־חדש צט:): ובגלותא קדמאה במטה דילך בזע ימא, בגלותא בתראה בקנה דילך דאיהו קלמוס בזע ימא דאוריתא, הינו שבקשה ממנו שעתה יעלים ויסלק מעצמו קדשת הספרים הקדושים וימסר בידה, כדי שיסתלק על־ידי־זה הרוח קנאה ששורה על הספרים, כדי שלא יקלקל, חס ושלום, בנין הזה כנ"ל, כאשר היה באמת שעל־ידי־זה דיקא נצלה: