# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733-2/64/7/

ויש לפרש ששלשה דברים אלו שהם: - חתמך ופתילך ומטך - הם כנגד שלש בחינות שיש בכל ספר קדוש, כי כל ספר הנכתב נגמר על־ידי שלשה דברים, שהם הקלף והדיו והקלמוס, והם בחינת שלשה דברים הנ"ל שהם חתמך וכו', כי חתמך ופתילך הם בחינת הדיו והקלף,

כי פתילך שהוא טליתך, כמו שפרש רש"י, שהוא בחינת ציצית - זה בחינת יריעות הקלף של הספר, בבחינת (תהלים קד, ב): "עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה". כי ציצית כלול מכל התורה כלה כנ"ל, כי הם בבחינת חלוקא דרבנן, בחינת יריעות הקלף ש הם בבחינת מלבוש, בחינת (איוב י, יא): "עור ובשר תלבישני" וכו', כי כלליות כל התורה בציצית הוא עדין בבחינת כח, כמו הקלף שבו נצטירין כל אותיות התורה, אבל בהקלף עצמו אין בו שום ציור, רק הוא כלי לציר בו כל אותיות התורה, כן ציצית היא מצוה שאין בגופה קדשה, רק כל המצוות נצטירין בה, כי כל המצוות שעושין נצטירין בהלבושין, כידוע, כמו שכתוב ביהושע כהן גדול (זכריה ג, ד): "הסירו הבגדים הצאים מעליו וכו', והלבש אתך מחלצות". ועל־כן נאמר בציצית: וראיתם אתו וזכרתם וכו', למען תזכרו ועשיתם את כל מצות ה' - כי הם בבחינת הקלף שנעשה מהם ספר שהוא בחינת זכרון, בחינת כתב זאת זכרון בספר.

חתמך - זה בחינת תפלין שחורות, בחינת שחרות הדיו של הספר, שהוא בחינת חותם, כי הדיו מציר וחותם על הקלף את אותיות התורה, ועל־כן בתפלין כתובים כמה פרשיות התורה, כי על־ידי הדיו הוא ציור של אותיות התורה שהם בחינת חותם.

ומטך - זה הקלמוס כנ"ל, שהוא המציר אותיות על־ידי הדיו על הקלף, וזה בחינת הלשון שהוא קלמוס הלב, בחינת (תהלים מה, ב): "לשוני עט סופר מהיר". וכשאדם מתלבש בטלית ותפלין הוא ממשיך על עצמו קדשת הקלף והדיו של הספר־תורה, ואחר־כך כשמתפלל וקורא קריאת־שמע בפיו ומודיע ומגלה אלקותו בפיו ובלשונו - אז הוא מציר וחוקק אותיות התורה בדיו על הקלף, ואז דיקא נגמר ונשלם הקדשה, דהינו בחינת כתיבת הספר־תורה שכלול מהכל, כי עקר הספר־תורה וכן כל הספרים הקדושים הנמשכין משם, העקר הוא להודיע ולספר שמו יתברך בכל הארץ, ועל שם זה נקרא 'ספר' - לשון ספור, בחינת (שמות ט, טז): "ולמען ספר שמי בכל הארץ".

וזה עקר מצות קריאת־שמע ותפלה בטלית ותפלין - כדי שישלם על־ידי־זה בחינת ספר הנ"ל שכלול משלש בחינות, כדי לגלות ולפרסם אלקותו לכל באי עולם, שעקר ההתגלות על־ידי הדבור, בחינת (תהלים קמה, כא): "תהלת ה' ידבר פי", בחינת (תהלים פט, ב): "אודיע אמונתך בפי".

ועל־כן העקר הוא הדבור של קריאת־שמע ותפלה, וטלית התפלין הם בבחינת כלים - שעל ידם נצטיר ונחתם ונחקק הדבור בבחינת ספר, כדי שיהיה קיום להדבור על־ידי בחינת ספר, שהוא נכתב לזכרון לדורות לכל באי עולם, למען ידעו כלם מאתו יתברך, בבחינת (תהלים קמה, יב): "להודיע לבני האדם גבורותיו" וכו', [וכן מובן בכונות (פרי־עץ־חיים, תפלה, פרקים ד־ז): שעקר התגלות המחין והדעת הוא על־ידי הדבור של התפלה וכו'].

ושלש בחינות אלו שכלולים בכל ספר הם שלשה ספרים הנזכרים ב'ספר יצירה', שבהם נברא כל העולם ומלאו, כמו שכתוב שם במשנה א': בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יתברך וכו', את עולמו בשלשה ספרים בספר וסופר וספור, שהם שלש בחינות הנ"ל, שכל בחינה כלולה מכלם, ועל־כן כל בחינה מהם נקרא ספר. וזה בספר וסופר וספור - כי ספר וסופר זה בחינת הקלף והדיו שכל אחד הוא עקר הספר. ו ספור הוא בחינת הקלמוס המציר הדיו על הספר והוא נקרא ספור, כי מגוף הקלמוס לא נשאר כלום בהספר, כי אין נשאר בהספר כי אם הקלף והדיו, ועל־כן כל אחד מהם נקרא בשם ספר בחינת ספר וסופר, אבל מהקלמוס אין נשאר בו כלום בהספר, אבל כל עקר ה ספר לא נעשה ונצטיר כי אם על־ידי הקלמוס, והיא בבחינת ספור, כי הקלמוס הוא בבחינת הלשון והדבור, בחינת (תהלים מה, ב): "לשוני עט סופר מהיר", כי עקר הספור מה שהספר מספר גדלתו וגבורתו יתברך - הוא על־ידי הקלמוס, שהוא המציר וחוקק האותיות בדיו על הקלף והוא בחינת הלשון - קלמוס הלב, כי אפלו כשנצטיר ונעשה ונגמר הספר, אם חס ושלום אין לומדים בו - אין בו תועלת והרי הוא כגלם, חס ושלום, ועקר שלמות הספר הוא כשקוראים ולומדים בו, והעקר הוא ללמד ולהשמיע לרבים, שבשביל זה נברא העולם, כדי להודיע ולספר כבודו וגדלו יתברך, כי הכל ברא לכבודו, וכמו שכתוב (תהלים קה, ב): "שיחו בכל נפלאותיו". וכן הרבה. ואז כשלומדים את התורה ברבים, אז עקר שלמות הספר, כי חוזרים ולוקחים אותיות הספר בדעתו ומודיעים ומספרים אותם להשומעים ונחקקים בלבם על־ידי הלשון שהוא קלמוס, ונכתבים על לוח לבם וחוזר ונעשה בחינת ספר שכלול משלשה ספרים, כנ"ל, וכמו שמבאר במקום אחר בהתורה 'פתח רבי שמעון' (סימן ס).

וזהו אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר (מלאכי ג, טז), וזהו עקר שלמות הספר שנשלם על־ידי שלש בחינות, שהם בחינת ספר וסופר וספור, ועקר הוא הספור להודיע לבני האדם גבורותיו שבשביל זה נברא הכל כנ"ל. ועל־כן כל דבר שבעולם נברא בשלש בחינות אלו שהם שלשה ספרים הנ"ל, כמו שכתוב במשנה הנ"ל, הינו כי כל דבר שבעולם נברא לכבודו, כי בכל דבר שבעולם יכולים לראות גבורות ה' ונפלאותיו ונוראותיו ולספר ולהגדיל כבודו על־ידי־זה שבשביל זה נברא זה הדבר, ועל־כן כל דבר שבעולם כלול משלש בחינות הנ"ל שהם בחינת שלשה ספרים הנ"ל, שהם, ספר וסופר וספור, כי בכל דבר שבעולם נכתב ונחקק גדלתו וגבורתו יתברך כמו בהספר ממש, אך העקר תלוי בהאדם שישים לבו לעין ולהביט בזה ולספר כבודו וגדלתו שמבין מכל הברואים, לספר לכל באי עולם, כי כן גם בהספר עקר שלמות כשלומדים ומבינים בו ומספרים ומלמדים אותו לאחרים, כנ"ל: