# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733/65/25/

וזה, כי עקר שרש הערבות נמשך מבחינת קבלת התורה - שהיו כל ישראל ערבים זה לזה (שבועות לט.). וזה מחמת שבשרש נשמות ישראל נחשבים כלם כאחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא־רבה ד, ו) על פסוק (בראשית מו, ו): "כל הנפש הבאה לבית יעקב" וכו' - שנקראים נפש אחד, כי נמשכים ממקור האחדות. ועל־כן כל ישראל ערבים זה לזה בקבלת התורה, אבל תקון זה הערבות, דהינו לסלק החוב שחיב כל אחד, עקר תקונו על־ידי בחינת המלוה הגדול הנ"ל שתפלתו בשלמות, בבחינת התנוצצות משיח שהוא המלוה לכל אחד. והוא הערב בעד כל אחד שסוף כל סוף יסלק חובות הלואותיו בשלמות, כי בני ישראל שנעשו ערבים זה לזה - רבם ככלם אינם יכולים לסלק חיוב הערבות, כי הלואי שיפקיע את עצמו.

ועל־כן העקר הוא הצדיקי אמת שהם בבחינת המלוה הגדול הנ"ל - שהוא אוחז בכסא הכבוד, שהוא שרש נשמות כל ישראל, והוא יכול לעשות ראש־השנה - לדון את כל אחד לכף זכות לפי מקומו, מחמת שהוא בבחינת מקומו־של־עולם וכו', כנ"ל. והוא המלוה והוא בעצמו הערב בעד כל אחד שבודאי יסלק הלואתו, כי זה הצדיק המלוה הגדול - הוא טוב לכל תמיד, ואינו מפסיק טובו וחסדו לעולם, ואפלו מי שלוה ממנו ואינו מסלק לו - הוא מלוה לו עוד יותר ויותר כמה וכמה פעמים בלי מספר, עד שסוף כל סוף ירחיב ידו ויסלק לו הכל. ואם חס ושלום אף־על־פי־כן ימרד בו ולא ירצה לסלק לו - יש כח לזה המלוה הגדול לגבות חובותיו ממנו לעולם, ויוכל למצא אותו ולא יוכל להסתר ממנו.

ואפלו במלך בשר ודם יש דגמא זאת בגשמיות, כמו למשל שנמצא מלך אדיר חסיד וטוב מאד, גומל חסד בלי שעור, והונו ורכושו ועשירותו וממשלתו גדולה ורחבה מאד מאד, ודרכו לגמל חסד להלוות לכל הבאים ומבקשים לקבל טובתו, ותכף כשמסלקים לו הוא מלוה להם עוד בכפלי כפלים. ואפלו מי שאינו מסלק כראוי, תכף כשבא ומבקש ממנו עוד הלואה הוא מלוה לו עוד, כדי שירחיב ידו וכן לעולם. אבל מי שמורד בו ואינו מכניע עצמו תחתיו - הוא יכול למצאו בכל מקום שהוא וגובה ממנו חובותיו מכל מה שמוצא אצלו, ואם אינו מספיק - הוא מיסרו ומענישו כפי החובות המגיעים ממנו. אך במלך בשר ודם אינו יכול ליסרו רק עד שתצא נשמתו. ועל־כן לפעמים אינו יכול להפרע ממנו כראוי כפי חובותיו, וגם לפעמים הוא בורח במקום שאי אפשר למצאו, אבל אצל השם־יתברך כתיב (איוב לד, כב): "אין חשך ואין צלמות להסתר שם כל פעלי און", ועל־כן נאמר בו יתברך (שם לו, כב): "מי כמהו מורה", וכמו שפרש רש"י שם: 'מלך בשר ודם' וכו', עין שם. והצדיקי אמת בחינת המלוה הגדול הנ"ל שזוכים לדבר ה' שהוא שרש הכל, נכללים בו יתברך ויש להם ממשלה נצחיית, שהוא ממשלת השם־יתברך בחינת 'צדיק מושל'.

וזה הצדיק המלוה הגדול - הוא מלוה תמיד לכל הרוצה לקבל טובתו, בבחינת (תהלים לז, כו): כל היום חונן ומלוה וכו', ואפלו מי שאינו משלם לו כראוי - הוא מלוה לו עוד עד שירחיב ידו ויסלק. ואם עדין אינו מסלק - הוא מלוה לו עוד כדי להרחיב ידו, וכן כמה פעמים בלי שעור. בבחינת לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן - שאף־על־פי שאינו משלם, ה צדיק חונן ונותן יותר ויותר עד שירחיב ידו וישלם, וכן לעולם, כי טובו אינו נפסק לעולם. כי זה הצדיק הוא בבחינת מקומו־של־עולם שדן את הכל לזכות כפי מקומו, ועל־כן מוצא בו זכות תמיד להוסיף ולהשפיע לו רב טוב וחסד ממקום עליון ונורא מאד, באפן שיוכל להרחיב ידו לסלק חובותיו. ואם אף־על־פי־כן יתעקש הלוה רשע וימרד בו, חס ושלום, ולא ירצה עוד להכניע תחתיו לקבל טובתו - יש לו כח וממשלה לגבות ולהפרע ממנו לעולם כי ממשלתו של השם־יתברך בידו, שנאמר בו (איוב לד, כב): "אין חשך וכו', להסתר שם", וכמו שכתוב (עמוס ט, ב): "ואם יחתרו בשאול משם ידי תקחם" וכו', אבל דרכו להיטיב תמיד והוא מסבב סבות וגלגולים שונים בלי שעור, בדרכי טובו וחסדו הנפלא עד שיתרצה להכניע עצמו לבקש ממנו טובתו, ואזי הוא משפיע לו בכל פעם עוד חסד וטוב ממקום גבה ביותר, עד שסוף כל סוף ישובו הכל אל ה' ויסלקו חובותם כראוי.

ועל־כן רק צדיקים כאלו שהם בבחינת מלוה הגדול, בחינת התנוצצות משיח, הם יכולים להיות ערב בעד כל אחד ואחד, כי יש להם כח לעזר לכל אחד עד שיסלק להם וכו', וכנ"ל. ועל־כן עקר הערבות נמשך מבחינת משיח שבא מיהודה שאמר (בראשית מג, ט): "אנכי אערבנו" וכו', כי יהודה בחינת משיח, עקר הערב בעד כל ישראל שערבים זה בזה, כי הוא יתקן הכל וכנ"ל: