# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733/65/27/

ועל־כן ערב בשעת מתן מעות משתעבד, כי זה המלוה לחברו וגומל עמו חסד, על־ידי־זה הוא נכלל בבחינת המלוה הגדול הנ"ל שהוא בבחינת מקומו־של־עולם, ששם כל נשמות ישראל הכל אחד, שמחמת זה כל ישראל ערבים זה לזה, ומשם שרש הערבות כנ"ל. ועל־כן בשעת מתן מעות משתעבד הערב, כי הערב אין יכול להשתעבד בעד חברו כי אם על־ידי שמקבל משרש הערבות הנ"ל, ועל־כן בשעת מתן מעות שהמלוה נותן מעות ומשפיע להלוה, אזי על־ידי המצוה הזאת נתעורר שרש החסד של המלוה הגדול שנמשך ממקומו־של־עולם, ששם הכל אחד, ששם שרש הערבות. ועל־כן אז דיקא יכול להכניס ערב תחתיו מחמת ששם הכל אחד וכנ"ל.

אבל לאחר מתן מעות אינו משתעבד, כי מאחר שכבר לוה הלוה ואינו מסלק, שזה נמשך מחמת שנתרחק משרשו ואינו יכול לסלק הלואותיו וכנ"ל, ועל־כן אז אי אפשר להערב להשתעבד, כי איך יוכל אחד לערב בעד חברו, כי הלא הוא במקום אחר לגמרי ממנו, ואין יכול לערב בעדו כי אם כשעולים ומתקשרים לשרשי נשמות ישראל, שעל־ידי־זה נכללים בבחינת מקומו־של־עולם - ששם הכל אחד, ושם נכללים כל המקומות וכל הצנורות יחד, ועל־כן משם דיקא יכולים להמשיך תקון לסלק אפלו חובות חברו שלזה מכניס עצמו הערב, וזה אין זוכה כי אם המלוה הגדול וכנ"ל. ועל־כן בשעת מתן מעות על־ידי המצוה של ההלואה נכלל שם בבחינת המלוה הגדול וכנ"ל, על־כן אז דיקא הערב משעבד בלא קנין, אבל אחר־כך אין יכול להשתעבד לערב בעד חברו, כי אחר־כך נתרחק משם וכנ"ל: